לראות את האור

לצאת למסע בחזרה אל הלב, לחזור לתמימות שהיתה ואינה עוד ולהיות מודע לטבע של הקיום שלך. סרי סרי ראווי שנקר על ההארה המיוחלת

סרי סרי ראווי שנקר
20/10/2008

לכל המחפשים בנתיב הרוחני, שסקרנים לדעת יותר מהי הארה, אני נוהג לומר ש"הארה היא כמו בדיחה!". לי זה מזכיר דג הנמצא בתוך הים ומחפש את הים. היה הייתה קהילה של דגים, שהתכנסה כדי לגלות מי מהם ראה את הים. דג אחד אמר: "אני חושב שסבא-רבא שלי ראה את הים!". והדג השני הוסיף: "כן, גם אני שמעתי על זה". והדג השלישי אמר: "בהחלט, הסבא-רבא שלו ראה את הים". אז הם בנו מקדש ענקי ועשו פסל של הסבא-רבא, כי "הוא ראה את הים, הוא היה מחובר לים".

הארה היא לב קיומנו - להיות בתוך הליבה שלנו ולחיות את החיים שלנו משם. כולנו באנו לעולם הזה מחוננים בתמימות, אבל בהדרגה, ככל שהפכנו לאינטליגנטיים, איבדנו את תמימותנו. נולדנו עם שקט וככל שגדלנו איבדנו את השקט והתמלאנו במילים. חיינו בתוך הלב שלנו, אבל עם הזמן עברנו לחיות מהראש.

עוד בוואלה!

בעקבות ביקוש גובר לטיפול יעיל בכאב: בי-קיור לייזר במבצע מיוחד

מוגש מטעם בי קיור לייזר

הלב מחייך

עכשיו הגיע הזמן לצאת למסע הפוך: זהו המסע מהראש חזרה אל הלב, מהמילים חזרה אל השקט. אפשר לחזור לתמימות למרות האינטליגנציה שלנו. אף על פי שזה מאוד פשוט, זהו הישג אדיר. ידע צריך להוביל אותך לנקודה היפהפייה הזו של "אני איני יודע". מטרת הידע היא בורות!

השלמת הידע תוביל אותך לתדהמה ולפליאה. היא עושה אותך מודע לטבע של הקיום שלך. תעלומות נועדו כדי לחיות אותן ולא להבין אותן. אדם יכול לחיות את חייו באותה מלאות בשלמותם, בטוטאליות שלהם. הארה היא מצב שבו האדם בשל ולא ניתן לזעזוע, לא משנה מהן הנסיבות. יהיה מה שיהיה, דבר לא יכול לשדוד את החיוך מליבך. ללכת מעבר לגבולות ולהרגיש ש"כל מה שקיים ביקום הזה שייך לי", זוהי הארה.

שירו של הטבע

אי-הארה היא קלה להגדרה. זהו מצב שבו אתה מגביל את עצמך על ידי האמירה: "אני שייך למקום המסוים הזה", "אני מהתרבות הזו" או "אני שייך לדת הזו". זה כמו ילדים שאומרים: "האבא שלי יותר טוב מאבא שלך", או "הצעצוע שלי יותר טוב מהצעצוע שלך". רוב האנשים בעולם תקועים בקבוצת הגיל המנטלית הזו, רק הצעצועים הם אלו שהשתנו. מבוגרים אומרים: "המדינה שלי טובה יותר מהמדינה שלך", או "הדת שלי טובה יותר מהדת שלך".

אנחנו מהללים משהו רק מפני שיש לנו שייכות כלשהי לתרבות הזו, לא בגלל מה שהוא. אם אדם יכול היה לקחת קרדיט עבור כל מה שקיים בכל התקופות ולהרגיש כאילו "זה שייך לי", אז זוהי בגרות. "זהו עושרי, מכיוון שאני שייך לאלוהי".

האלוהי, בהתאם לזמן ולמרחב, נתן ידע שונה במקומות שונים. אדם הופך לבעל ידע של כל היקום ויכול לומר: "כל הפרחים היפהפיים האלה הם מתוך גני". כל האבולוציה של האדם היא מלהיות "מישהו" (somebody) ללהיות "אף אחד" (nobody), ומלהיות "אף אחד" (nobody) ללהיות "כל אחד" (everybody).

האם הבחנתם שלילדים קטנים יש את תחושת השייכות הזו, האחדות הזו, התמימות הזו? ככל שהתבגרנו, איבדנו את התמימות הזו והפכנו ליותר ערמומיים. תמימות של אדם בור היא חסרת ערך וערמומיות של אדם אינטליגנטי גם היא חסרת ערך.

הארה היא שילוב נדיר של תמימות ואינטליגנציה, יכולת ביטוי במילים ובאותו זמן להיות מאוד בשקט. במצב זה, המיינד נמצא לגמרי ברגע הנוכחי. מה שנחוץ מתגלה בפניך בדרך כה טבעית וספונטנית. אתה פשוט יושב ושירו של הטבע זורם דרכך.

סרי סרי ראווי שנקר הוא מייסד ארגון Art of Living, גוף חינוכי והומניטרי בינלאומי ללא מטרות רווח. מטרת הארגון היא שירות לקהילה על ידי העצמה אישית. בפסטיבל סגול שייערך השבוע (בין הימים חמישי עד שבת בחוף דור) תעביר רג'י-לקשמי רטן, מבכירי המורים ב- Art of Living, סדנה שבה תלמד טכניקה שתעזור לשחרור מתחים, בריאות גופנית, מיצוי היכולת האישית וצמיחה רוחנית.

  • הארה
  • רוחניות

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully