בדרך חזרה מתחנת המשטרה נסעתי היישר אל בית הקפה הקבוע על מנת לפגוש את חברתי הנאמנה, הרגשתי שאני חייבת להתרענן קצת מהחוויה של לשבת מול חוקרת משטרה ולענות על שאלות אישיות יותר ואישיות פחות בקשר לחיי הרומנטיים.
רציתי לשבת מול אדם שמכיר אותי באמת ושיודע כמה הדברים האלה לא מתאימים לסדר היום שלי, כמה אני לא רגילה להתרחשויות כאלו, רציתי לשתות קפה בשלווה ולספר את הדברים כפי שהם בלי לצפות לעיניים שמחפשות מה מסתתר מאחורי תנועות הגוף והמבט שלי. חוות דעת נוספת מחברה, וקצת פחות פאניקה הם בדיוק מה שחיפשתי באותו הרגע.
עוד בטרם הקפה הגיע הצתתי סיגריה בחוסר מנוחה ופרסתי בפניה את השתלשלות האירועים עד לתחנת המשטרה, תגובתה של חברתי היתה מפתיעה כמו המקרה עצמו, היא נשענה אחורה על כסאה והתגלגלה מצחוק, גם אחרי שהגיע הקפה היא עדיין צחקקה ובעוד אני יושבת מולה בעיניים משתהות מנסה לחפש בין השורות שגוללתי בפניה מה בדיוק היה מצחיק בסיפור.
"את מבינה מה מצחיק אותי?" שאלה האדם שאמור להיות חברה טובה, כשהצליחה לבסוף להרגע, "אה, לא ברור לי עדיין מה מצחיק" אמרתי וניסיתי שוב להצמיד לפניה את הפתק המדובר כדי להמחיש לה את קיומו, "רק לך יכולים לקרות דברים כאלה, זה פשוט כל כך אופייני, רק לך יכולים להיות סיפורים כאלו מנותקים מהמציאות, מעבר לזה, שום דבר לא מצחיק, טוב מאד שהלכת למשטרה ואם הייתי אני במקומך גם הייתי חוזרת לגור אצל ההורים מהפחד".
מעשה שהיה כך היה, יום בהיר אחד השבוע שבתי לביתי, כעבור חצי שעה לערך נוכחתי לגלות כי יש פתק מתחת לדלת הכניסה לבית, כמו מישהו דחף אותו פנימה, אני מרימה אותו וקוראת, אותיות כתובות בכתב יד שנראה גברי, שני משפטים, בלי שם ובלי שום סימן מזהה, סוג של הצעה מגונה, חולנית ודיי סוטה אפשר לומר. משם התחילו הדברים להתגלגל, אני קוראת שוב ושוב ומנסה לחשוב מי יכול לעשות דבר כזה ולמה, למי יש אינטרס לגרום לי לפחד או מי עד כדי כך משועמם או סתם טיפש כדי לכתוב דבר כזה ולדחוף אותו מתחת לדלת של בחורה? אני לא מסוכסכת עם אף אחד ולא זכור לי שפגעתי במתכוון או שלא במתכוון באף אדם לאחרונה או בכלל, אז למה לעשות דבר כזה?
אוקיי אני לא כזו נאיבית, אני יודעת שיש בעולם סוטי מין, חולי נפש ושאר מזיקים שיכולים למצוא בזה עניין ובכל זאת אני עדיין מנסה להבין. נשארתי קצת אפטית עד שיחת הטלפון שהית לי עם אימי, הקראתי לה את הכתוב והיא שהכניסה את מוטיב הדרמה לעניין, "תדעי לך שזה חמור מאד, את חייבת לעשות משהו, תלכי למשטרה הם יטפלו בזה, אבל תלכי כבר", אמרה בדאגה, אז הלכתי למשטרה, הם לקחו את כל פרטי המקרה והבטיחו שיטפלו בזה. עכשיו אני חוזרת לבית הקפה, קצת אחרי הישיבה עם החוקרת, דיון על קפה עם זו שמתיימרת להפסיק לצחוק ולהיות חברה שלי בשעת צרה, בסיבוב קפה השני כבר התחלנו לנסות לנתח את המקרה מנקודת מבט קצת יותר יצירתית, "אוקיי אז בואי ננסה לחשוב רגע מה בדיוק יכול לעמוד מאחורי המעשה" אני אומרת, "נאמר שזו סוג של הצעה, את יודעת כמו הצעה רומנטית, כי אין לו את הנייד שלי והוא קצת נבוך מכדי לגשת אלי ישירות, הוא רוצה להעביר לי מסר ומצא שהדרך הטובה בעינייו היא דרך פתקים מתחת לדלת, בלי שמות ובלי טלפונים, מה בדיוק הוא חושב? שאני גרה בבית האח הגדול? שאני יכולה להסתכל למצלמה ולענות לו על הצעתו מול המצלמות בשידור חי? מה הוא בדיוק מצפה שיקרה עכשיו? שאני אמסגר את הפתק ואחכה שיגיע פתק נוסף? אולי אחד קצת יותר אותנטי עם אותיות גזורות מהעיתון ומסרים סמויים לפיענוח?".
אז אם באמת היינו נמצאים בתוך תוכנית ריאליטי הוא היה מועמד ראשי להדחה, האיש הסוטה עם הפתקים המסתוריים, כי זה שימוש לא חוקי בתנאי המשחק, וכמו שאני הבנתי מתוכניות הריאליטי, כדי להשתתף במשחק צריך להיות בעל מספר תכונות מאד חשובות והן אומץ לב, תעוזה ומוכנות לחשיפה, אין לך לא אף אחת מהן, ההיפך הוא הנכון, אתה פחדן, מוג לב ונטול סגנון לחלוטין, אין בך אף לא טיפת עניין לציבור ולא לי, אז זהו, זה סופי, אתה המודח הבא, אתה עוזב את בית האח הגדול ברגע זה ומחכים לך בחוץ באולפן כל מכריך, הסוטים האחרים, ואל תבוא לי, גם לא בחלום, כי האח אולי גדול , אבל לי יש לב חלש.
efratcoffee@walla.com