הסיפור של בחירות 2008 בבאר שבע מקפל בתוכו דרמה מוניציפלית במיטבה. הסיפור המרכזי: קרב הירושה (או שמא הבגידה האיומה) על כיסאו של יעקב טרנר, ראש העיר המכהן בעשור האחרון. כשטרנר הגיע לעיר באר שבע בשעתו הרבה גבות הורמו בעיר, אבל היה לפחות איש אחד שהאמין בו: קראו לו רוביק דנילוביץ, עסקן פוליטי של מפלגת העבודה, שלמרות גילו הצעיר, 25, נחשב כוכב עולה בשמי הפוליטיקה המקומית. דנילוביץ הבין כי למועמד מטעם העבודה אין סיכוי לנצח בבאר שבע, והחליט להריץ את טרנר ברשימה עצמאית.
יעקב טרנר, עד אז בכלל תושב רמת השרון ומפקד בסיס חצרים, לקח את כל הקופה בבחירות 98', ומינה את דנילוביץ לסגנו. כראש עיר החל טרנר לפעול כבולדוזר אמיתי, פירק את ועד העובדים בעירייה, גוף מושחת שהיה נגוע בנפוטיזם, והקימו במתכונת חדשה. הוא פיתח אזורי מסחר חדשים ששירתו רבים מאוכלוסיית הדרום, והכניסו כסף רב לקופת העירייה המדולדלת. יש שיאמרו שטרנר אף החזיר את הגאווה לתושבי העיר שסבלה במשך שנים מסטיגמה בעייתית.
טרנר הצליח לכבוש את אמונם של תושבי העיר, שגמלו לו בקדנציה נוספת: בבחירות של 2003 הוא עם כמעט מחצית מקולות המצביעים. עם השנים, גם מעמדו של רוביק דנילוביץ הלך והשתדרג והוא צבר כוח רב בעירייה ובעיר. ככל שנקפו הימים, החלו בסביבתו של דנילוביץ' להישמע קולות הקוראים לטרנר לפרוש עקב גילו המבוגר (73), בטענה כי הגיע הזמן שדנילוביץ יירש את מקומו.
טרנר שמע את הקולות, חרק שיניים והודיע כי הוא מתכוון לרוץ לקדנציה שלישית על אפם ועל חמתם של יריביו. רוביק דנילוביץ, הילד שהביא את טרנר לבאר שבע והפך לבן טיפוחיו ואיש סודו, החליט שנמאס לו להיות מספר 2. ביולי האחרון הוא התפטר מתפקידו והודיע על כוונתו להתמודד על ראשות עיריית באר שבע. כעת הפכו דנילוביץ' וטרנר ליריבים מרים, כאשר טרנר טוען כי התנהגותו של דנילוביץ היא לא פחות מ"בגידה".
חנייה חינם לכל!
ממרום גובהו (1.95 מ') מביט בעניין על הנעשה במאבק בין "האב והבן" המועמד השלישי לראשות עירית באר שבע בבחירות הללו, יוסי שלי. לזכותו של שלי, איש הליכוד, יאמר לפחות כי הצליח לשבור את המיתוס הבאר שבעי לפיו "רוסים לא מצביעים למועמדים מזרחיים", והוא זוכה לאהדה בקרב העולים מחבר העמים בעיר, המהווים קרוב למחצית מאוכלוסיית באר שבע.
איך שלי, הטוניסאי במוצאו, עושה זאת? בעיקר בזכות אשתו דינה, עולה מברית המועצות לשעבר, שהקנתה לו את רזי השפה הרוסית. עוד תחום שיוסי שלי מתבלט בו - חשד בפלילים; בחודש שעבר החליטה פרקליטות מחוז ירושלים להגיש נגדו כתב אישום בגין הצהרה כוזבת, וקבלת דבר במרמה. העבירה המיוחסת לשלי נוגעת לתקופה בה כיהן כיו"ר דירקטוריון רשות הדואר. על פי החשד, במקביל לתפקידו זה הוא עסק בגיוס מתפקדים חדשים לשורות תנועת הליכוד. למרות כתב האישום החליט שלי להמשיך בכל זאת במירוץ לראשות העיר, והוא מבטיח כעת לתושבי באר שבע חנייה חינם בכל רחבי העיר.
כמו בערים גדולות נוספות (ירושלים, חיפה), גם בבאר שבע מנסים להתמודד עם נטישת הצעירים. לאחר מאמץ לא מבוטל, הצליחה באר שבע ליצור לעצמה מוניטין של עיר סטודנטים לתפארת, ועדיין - לאחר שהסטודנטים מסיימים את לימודיהם באוניברסיטת בן גוריון הם עוזבים את העיר, כמו גם צעירים שנולדו וגדלו במקום. הסיבה העיקרית היא היעדר מקומות עבודה.
נושא חשוב נוסף איתו יאלץ להתמודד ראש העיר הבא הוא חזות העיר הבעייתית, על אף הארנונה הגבוהה שמשלמים התושבים.
על פי סקר שהזמינה התחנה המקומית "רדיו דרום", צפויה תבוסה קשה לראש עיריית באר שבע יעקב טרנר בבחירות. דנילוביץ' צפוי, על פי הסקר, לזכות ב-51% מקולות הבוחרים, לעומת 18% בלבד לטרנר, כאשר שלי נושף בעורפו של האחרון עם 17%. אולם כל עסקן מוניציפלי יודע כי יום הבחירות הוא אופרה, או לפחות אופרציה, אחרת: המלחמה האמיתית היא על גרירת התומכים הפוטנציאלים לקלפי ברגע האמת.
בבחירות הקודמות ידעה באר שבע אחוז הצבעה מהנמוכים בערים הגדולות 32% בלבד. המשמעות היא ש- 1100 קולות מספיקים על מנת להפוך לחבר מועצה, בעיר המונה כמעט 200 אלף תושבים, ומספקת שירותים לעוד רבים מהדרומיים. המועמדים יודעים זאת היטב ומנהלים כעת קרב עיקש על כל קול וקול, רצים מחוג בית אחד למשנהו, מתקוטטים על תמיכת הסלבריטאים המקומיים ומתחננים בפני עסקנים משפיעים. ב11/11 נגלה מי ינהיג את בירת הנגב בחמש השנים הקרובות.