חרקות בכיפור ובילויי חג אחרים

חמישה ימים אחרי ארועי יום הכיפורים בעכו, עצרה משטרת ישראל את תאופיק ג'מאל, הנהג שנסיעתו בשכונה יהודית הציתה את המהומה. עילת המעצר: חשד לנהיגה במהירות מופרזת. דובר מרחב גליל במשטרה הסביר בפנים רציניים: "בימים שחלפו אספנו עדויות ראייה וראיות נוספות נגד הנהג".
לכאורה, יש במהלך הזה חומר עסיסי לפרודיה - ממחמאות למשטרה שהצליחה לאתר תוך פחות משבוע את הנהג שהופיע בכנסת וסיפר בטלויזיה על הארוע, עד להשערות לגבי האמצעים הטכניים שהפעילו השוטרים כדי לחזור אחורה בזמן ולמדוד את מהירות נסיעתו. אלא שבמקרה הזה, הלעג מיותר.

ראשית, מדובר במטרה קלה מדי. משטרת ישראל אינה חשודה באינטליגנציה, ביושרה או בתודעת שרות מפותחת, אבל גם בסטנדרטים הירודים שלה, המעצר של ג'מאל בגין עבירת מהירות היה כל כך מופרך ופוליטי, עד שאין טעם להגחיך אותו. מי שלא צחק למשמע הסיפור, כבר לא יוושע משום סאטירה.

שנית, במה שנוגע לענייני תחבורה, צריך להיות תמים או מנותק במיוחד, כדי לייחס למשטרת ישראל איזו שהיא ענייניות. עונת החגים שמסתיימת בימים אלה, היא תקופה שבה טבעה האבסורדי של משטרת התנועה מתגלה במלוא הדרו: מיליוני מכוניות שועטות בדרכי הארץ כמו זברות בסוואנה. בשולי הדרך חונות ניידות רעבות, סוקרות בעצלתיים את הטורים האינסופיים. מדי כמה דקות נעתקת ניידת מרבצה, מורידה מן הכביש את הטרף התורן ומקיזה ממנו כמה מאות שקלים. אין כל קשר בין מסע הצייד הזה, שנמשך לאורך השנה כולה, לבין בטיחות בדרכים או הכוונת תנועה.

מבחינה פיננסית, אין לאזרח הישראלי סיבה להתמרמר במיוחד על מפעל הקנסות הקרוי "משטרת התנועה". במדינה מתוקנת יש סוגים שונים של מסים – פרוגרסיביים, ישירים, עקיפים, מיסי גולגולת, מס על טיפשות (פיס, טוטו) ועוד. קנסות המהירות הם בסך הכל עוד מס שפועל דרך מנגנון משעשע דמוי משחק, עם מכוניות, אקדחי לייזר וכל מיני תמרורים ואורות צבעוניים. אלא שהצד הפיננסי אינו השיקול היחיד בעניין הזה. מיסי התעבורה מעוררים כעס בגלל אחיזת העיניים שעומדת מאחוריהם. השקר הרשמי שמתלווה למס, כאילו מדובר במאמץ שנועד לשמור על חיינו ולהפחית באופן כלשהו את תאונות הדרכים, הופך את הפגיעה הכספית לעלבון של ממש.

מעבר לתסכול המיותר שגורמת לציבור הפארסה הקרויה "משטרת התנועה", יש במצב הנוכחי נזק מהותי כואב. כל עוד הגוף הזה קיים במתכונתו הנוכחית, אי אפשר להקים משטרת תנועה אמיתית, כזו שתנסה באמת להפחית את הנהיגה המסוכנת בכבישי הארץ. כדאי להציץ בפרוטוקולים של ישיבות הכנסת המוקדשות לחוקי התעבורה ולאכיפתם, כדי להבין את גודל ההחמצה. בטקס שנתי, מופיעים בוועדות הכנסת השונות מומחי תחבורה ששמים ללעג את שיטת הניקוד, את חוקי המהירות ואת שיטות העבודה של המשטרה. הם מראים במספרים רשמיים, כיצד רוב הדו"חות ניתנים על עבירות שאינן קשורות לתאונות דרכים, כיצד הסיבות הראשיות לתאונות אינן מטופלות, כיצד המשטרה מזניחה נהגים מסוכנים ומתמקדת באלה שקל לתפוס וכיצד הסטטיסטיקה מנוצלת ליצירת מצג שווא של תוצאות חיוביות ל"מבצעים" התקופתיים.

חברי הכנסת, שבניגוד לדעה הרווחת יש ביניהם כמה אנשים משכילים ומביני עניין, משתכנעים. הם מודיעים בתקיפות שיפעלו לשינוי דרמטי בסדרי העדיפויות ויקדמו חקיקה שתתאים לנתונים. אלא שבסופו של תהליך, מתברר שהתקנות החדשות רק מנציחות ומעמיקות את העוותים. מה קורה בין ההצהרות הנחרצות לשינוי, לבין שיתוף הפעולה הכנוע עם המערכת? אפשר לנחש בזהירות, שמישהו במשרד האוצר מראה לח"כים הלוחמניים את סכומי הכסף שילכו לאיבוד, ביום שבו משטרת התנועה תפסיק לגבות מסים ותתחיל לטפל בתנועה. אף פרלמנטר אחראי אינו יכול לשים על מצפונו פגיעה כזו בקופה הציבורית. הבעיה היא שכל עוד דואגות הרשויות השונות לטפח את השקר המוסכם הזה, איש אינו יכול להציע להקים גוף שיפעל לניטור הנהיגה בכבישי הארץ - הרי כבר יש לנו אחד כזה!

מבחינה תעסוקתית, הלבשתם של גובי המסים במדי משטרה אינה משוללת הגיון. העמדת הפנים הזו מלטפת להם את האגו ומגבירה את המוטיבציה שלהם לבצע את עבודתם. כפי שניתן לראות בכל חג פורים, תחפושות של שוטרים, עם מדים כחולים, אקדחים ואזיקים, נמכרות באלפיהן. תחפושת של גובה מסים, לעומת זאת, טרם נצפתה במחוזותינו. קריאה בברית החדשה מלמדת שלמקצוע הזה יש תדמית בעייתית מזה אלפי שנים. מהזווית התדמיתית, אין ספק שמדובר בהברקה: הכינוי "משטרת התנועה" יוקרתי ומחמיא הרבה יותר מאשר השם האפרורי "המוסד לגביית מסים בדרכים".

השאלה היא, האם הדאגה לכבודם של כמה גובי מסים חובבי אקדחים וצ'קלאקות, שקולה כנגד הנזק הנגרם למליוני נהגים שמופקרים בכבישים. האם לא ניתן למצוא פשרה שתרצה את שני הצדדים, כמו למשל הסבת שמה של משטרת התנועה ל"רשות החלל הישראלית"? השוטרים יסעו בניידות דמויות רכב הנחיתה על הירח, ילבשו חליפות אסטרונאוטים ויגבו קנסות בגין עבירות כמו "הפרת שדה הכבידה" או "בליעת קרינה קוסמית". לחילופין, מדוע לא לוותר לגמרי על התחפושות ועל המשחקים? המדינה יכולה להכריז על הגרלה חודשית, שכל אזרח ששמו יעלה בה יצטרך לשלם קנס בשיעור קבוע בחוק. מה לגבי הסכנה שהנישומים יפנו לערכאות כדי לבטל את רוע הגזירה? אל חשש: אפשר לסמוך על מערכת המשפט הישראלית, זו שהאריכה את מעצרו של תאופיק ג'מאל בשלושה ימים, שתשתף פעולה.