לידתו של הניו אייג'

כמה סמלי שהלקסיקון מגיע לאות האחרונה, ת', דווקא עם הערך תיאוסופיה, שנוגע לאחד מהרגעים החשובים בהם התחיל הניו-אייג'.

האגודה התיאוסופית הוקמה בראשותה של מאדאם הלנה פטרובנה בלבצקי בשנת 1875, בעיר ניו-יורק. במידה מסוימת, התיאוסופים היו הקבוצה הראשונה שהודיעה לעולם המודרני בביטחון עצמי מוחלט, כי כל הדתות הן בנות אותו שורש וכל אחת מהווה שלב נוסף באבולוציה של האדם לקראת הבנת הפנימיות והמימד הנסתר שבו. התיאוסופים גם לא היססו לקבוע, כי דבר בעולמנו אינו אקראי ובכל אדם יש יסוד אלמותי ומעבר לכך, כולנו, כמובן, נשוב לחיים אחרי המוות, אך בתצורה שונה, שתקבע על פי הקארמה שצברנו בחיינו הנוכחיים.

מאדם בלבצקי לא נחה לרגע וטיילה באירופה, במזרח התיכון וכמובן באסיה וכשהגיעה להודו החליטה להקים בעיר באנגלור את מנהלת הארגון. באותם ימים של סוף המאה ה-19, הפוליטיקה מאחורי הקלעים של הארגון קלחה ורתחה. כאשר נפטרה המאדאם הסתכסכו סגניה ופיצלו את האגודה לסניפים רבים, בניו-יורק, קליפורניה ועוד, כשכל אחד מהם טוען לבעלות יחידה על האמת הרוחנית.

ממשיכיה הבולטים של בלבצקי היו גם הם אחראים על שינוי ההיסטוריה של הרוחניות המודרנית: אחת מהם, גברת אמי באסנט, אימצה נער הודי צעיר, שפגשה על שפת הגנגס, לימים הפך נער זה למורה הגדול קרישנמורטי. בחור אחר, שהקים את הסניף של התנועה בגרמניה, היה לא אחר מאשר רודולף שטיינר, שלאחר מספר שנים הקים את האגודה האנתרופוסופית וזכה מאז ועד היום להכרה עולמית בזכות עצמו.

אין זה פלא שבתחילת המאה העשרים כבר נחשבה התיאוסופיה לתורה הרוחנית של כל הברנז'ה ואמנים רבים מצאו את עצמם מזדהים בקול רם עם רעיונותיה, בהם מהטמה גנדי בראשית דרכו, הסופר פרנץ קפקא והפילוסוף אלדוס האקסלי.