עוף? לא טוב

במשך שנים רציתי לנסוע לאירלנד: לשמוע כל היום את המבטא היפהפה, לראות ירוק מכל עבר, להתחבר עם קבוצת אירים מנומשים ותכולי עיניים ולרדת איתם על גינס או וויסקי אירי בפאב השכונתי שלהם. ואז זה סוף סוף קרה.

המבטא אכן היה מקסים, גם אם לא תמיד מובן, הירוק היה ירוק, האלכוהול זרם כמים ובן זוגי נהנה מתבשילים אירים מסורתיים, שכמעט תמיד כללו בשר בקר ותפוחי אדמה.
אני, לעומתו, חוויתי משהו קרוב יותר לרעב תפוחי האדמה הגדול ששרר באירלנד באמצע המאה ה-19. בהרבה מסעדות לא היה לי מה לאכול בכלל ונאלצנו לבקש מהמלצר או מהמלצרית, הידידותיים להפליא, שיקמבנו לי במטבח משהו. בדרך כלל ארגנו לי מנת תפוחי אדמה. לעיתים היה זה צ'יפס, לעיתים פירה, לעיתים תפוד חתוך לקוביות ולעיתים שלם בקליפתו. אח, הגיוון.

כזכור, בעוונותיי אני אלרגית לפטריות. באירלנד, צמחונות ופטריות הן היינו הך. יו סיי פוטייטו, איי סיי פוטאטו, ואני אוכל את שניהם מחוסר ברירה כי אם כבר מצאתי איזה מנה צמחונית לרפואה, היא היתה מנוקדת בפטריות פורטובלו או שמפיניון.

שפל השפלים היה בפונדק בעיר הקיט גולוויי בצהרי שבת גשומה. היתה להם פסטה. בארץ אני אולי מעקמת את פרצופי ומלינה על פסטה, אבל באירלנד אורו עיניי למקרא המנה בתפריט. אלא שעיון מדוקדק יותר העלה שמנת הפסטה מכילה פטריות. הסברנו את המצב והמלצרית הידידותית להפליא אמרה שאין שום בעיה. יכינו לי את הפסטה בלי פטריות. הפסטה הגיעה. בינונית למדי. חשתי ברע. אני כבר מכירה את הסימנים. תוך פחות משעה כבר שכבתי במיטה, מתפתלת מכאבים, מזיעה, משלשלת ומדמדמת, שואלת את נפשי למות ומתחננת בפני בן זוגי שיגאל אותי מייסורי.

גובינדה היא רשת עולמית של מסעדות צמחונית וידידותית לטבעונים שמופעלת על ידי חסידי הרי קרישנה. המילה מסעדה קצת גדולה על הסניף הדבלינאי של הרשת, שהוא חנות לא גדולה עם שניים וחצי שולחנות ואפס יומרה בעיצוב. אבל אכלתי שם את אחת הארוחות הטובות ביותר באי הירוק. לא משהו מתוחכם או מעובד מדי. ירקות, טופו, רוטב, מים בלבד או מגוון די מצומצם של שתייה קלה. היה טעים ומזין ולא אירי בעליל.

שנה לאחר מכן, בעיצומו של גל חום מזעזע, הגענו לבודפשט. העיר היפהפיה הזו היא ההיפך הקולינארי הגמור מאירלנד. היצע ענקי של מסעדות מכל סוג, שבכל אחת ואחת יש היצע מכובד ביותר של מנות צמחוניות, טבעוניות, נטולות גלוטן וכל מה שרק ניתן להעלות על הדעת. גם בבודפשט פקדנו את גובינדה, וגם שם נהניתי מאד מהאוכל, מהאווירה, מהעיצוב ומהקרירות הנעימה. בחוץ בערו 37 מעלות ושררה לחות מעיקה, ובגובינדה, ששוכנת במבנה אבן תת קרקעי, נעים ויבש.

מאז לא יצא לי לטוס לחו"ל, אבל הלקח הופק. לפני כל נסיעה, ולא משנה לאן, אבדוק האם יש בנמצא סניף של גובינדה, מה שעות הפתיחה וכיצד מגיעים. ואם אין, אצטייד במידע על מסעדות צמחוניות ואשא תפילה לאל הטוב, לבודהה המיטיב ולהרי קרישנה שלא כל מנה ומנה בתפריט תכלול פטריות.