ארה"ב: מקיין פספס את ההזדמנות האחרונה

(צילום: רויטרס. עריכת וידאו: יאיר דניאל)

ברק אובמה הוכתר שוב כמנצח בעימות השלישי והאחרון שנערך אמש (רביעי) בינו לבין יריבו הרפובליקני, ג'ון מקיין. לפי סקר של רשת CBS וחברת הסקרים "ניוז/נולדג' נטוורקס" בקרב בוחרים "צפים" שעדיין לא החליטו בעבור מי יצביעו, 53% אמרו כי אובמה ניצח בעימות, 22% אמרו כי מקיין ניצח ו-25% טענו כי העימות הסתיים בתיקו. אותם אנשים שצפו בעימות וסברו כי אובמה יצא כשידו על העליונה, טענו גם שאובמה תקשר טוב יותר עם הקהל והפגין יכולת טובה יותר של הבנה והזדהות עם הבעיות עמן מתמודדת ארצות הברית. כמה ממשתתפי הסקר השתמשו במילים כגון "רהוט" ו"מלא ביטחון" על מנת לתאר את התנהלות אובמה. בניגוד לכך, הם תארו את התנהגות מקיין במהלך העימות כ"מתגוננת", "גסת רוח", "רעה" ו"ארסית".

העימות היה ההזדמנות האחרונה של מקיין לנסות ולשפר את מצבו ואת הקמפיין המידרדר שהוא מנהל באחרונה. לדאבונו, נראה כי הלחץ השפיע עליו והוא לא הצליח לעשות זאת. העימות בן 90 הדקות היה הסיכום המושלם לקמפיין הכללי שמנהל מקיין, לרבות כל המסרים הסותרים שבו.

עם זאת, הפעם יש למקיין מספר סיבות לטפוח לעצמו על השכם. בתחילת הערב נראה היה שהמועמד הרפובליקני במצב רוח טוב: הוא הביט לאובמה הישר בעיניים ומתח עליו ביקורת בסוגיות המסים, חינוך וסחר חופשי וגרם לאובמה לעבור לאסטרגיית מגננה מספר פעמים רב יותר מאשר בעימותים הקודמים; הוא נראה אנרגטי וממוקד יותר והשתדל לדון בנושאים המעסיקים את המעמד הבינוני. לרגע נראה היה כי הוא יצליח לערער את אובמה, אך אז החל הערב להידרדר. מקיין החל לדלג מנושא לנושא מתוך מאמץ נואש לגרום לאובמה לאבד את עשתונותיו. הוא תקף את אובמה בזעם לגבי קשריו עם וויליאם איירס, המקושר לקבוצת טרור משנות ה-60. קולו הפך לעצבני ומתוח, לסתו היתה מהודקת, חיוכו הקפוא ומצמוציו הרבים נראו מוזר. לדברי מקיין, "העם האמריקאי כועס", אך הוא זה שנראה כעוס יותר מכל.

בנוסף, במרוץ שבו הושקעו מיליוני דולרים על מנת לזכות בקולות הנשים, הצליח מקיין לשים ללעג את החוקים המגינים על זכות האישה להגיש תביעה בגין משכורת נמוכה יותר מזו של גבר ואת הרעיון שיש לאפשר הפלות בשלב מאוחר במקרה שבריאות האם נמצאת בסכנה.

ואם כבר החליט מקיין לבחור בדרך ההתקפה, היה עליו לוודא שלהתקפותיו יש השפעה כלשהי: שההתקפה תגרום לשינוי, תפגע, תערער או תשיג את היעד הטוב ביותר – תגרום למותקף להתקיף בחזרה בצורה שתפגע בו – אך לשווא. אובמה נותר רגוע למרות ההתקפות החוזרות והנשנות. הוא הפגין יכולות הישרדות מרשימות במשך הקמפיין בן 16 החודשים מול היריבה הראויה, הסנאטורית הילרי קלינטון, ויישם את הלקח.

"מקיין לא נתן את מכת המחץ", אמר מארק פטרצה, מומחה למדעי המדינה. "ובנוגע לאובמה, בזמן של דאגה לאומית וחוסר ודאות, הוא ייצג את קול ההגיון. זה היה לילה טוב בעבור אובמה", הוסיף.

היה זה חוסר יכולתו של מקיין לגרום לאובמה נזק כלשהו שרומם את רוח הדמוקרטים לאחר העימות. "היה זה מקיין מבולבל, לא משפיע וחסר עקביות שהפסיד לאובמה הנשיאותי", אמר רוברט שראם, יועץ דמוקרטי. "האמריקאים מודאגים יותר לגבי תשלום החשבונות מאשר הבחור ששמו ביל איירס. חובת ההוכחה היתה מוטלת על כתפי מקיין והוא לא עמד בכך", הוסיף.

בניגוד למקיין, הלחץ שהופעל על אובמה להצליח בצורה יוצאת דופן בעימות לא היה גדול. המשימה שהיתה מוטלת על אובמה, המוביל בסקרים הארציים ובסקרים במדינות המפתח מאז תחילת המשבר הכלכלי, היתה קלה יותר: לשמור על הכלכלה כנושא המרכזי, להוכיח שהוא ראוי לאמון העם ושהוא אכן יביא לשינוי בכיוון בו נעה ארה"ב ולהישאר רגוע ויציב. המשימה החשובה ביותר של אובמה היתה לשמור על ארשת מבודחת אל מול התקפות מקיין, אותן חזו מראש אנשי הקמפיין של אובמה.

בסיכומו של דבר, העימות הביא לביטוי את האופי הכה שונה של שני המועמדים, פחות משלושה שבועות לפני הבחירות. התמונה האחרונה שתיחרט בזיכרון הצופים היא של המסך החצוי ובו נראה מצד אחד אובמה, המנסה לשמור על קור רוח, ומצד שני מקיין הנראה זועם, נושם בכבדות וחסר סבלנות.