מיוחד: בחירות לנשיאות ארה"ב

האם אובמה מסוגל להפסיד?

איך עושה המועמד הדמוקרטי את הדרך - שנראית כעת סלולה - לבית הלבן, מה מראים המספרים, ואילו לקחים ניתן ללמוד מקמפיינים בעבר

טלי גולדשטיין

בין אם ייבחר ברק אובמה לנשיא ארצות הברית בארבעה בנובמבר ובין אם לאו, דבר אחד בטוח: במרוץ הנוכחי לבית הלבן אנו עדים להיסטוריה בהתהוותה. כבר התרגלנו לתקדימים שקבעה המפלגה הדמוקרטית השנה, אבל עובדה זאת לא מפחיתה מהאלמנט המהפכני שלהם: בפריימריז לראשות המפלגה התמודדו לראשונה אישה, הסנאטורית הילרי קלינטון וגבר אפרו אמריקאי, בן לאב קנייתי, בעל רזומה של כהונה אחת בלבד כסנאטור באילינוי - ברק אובמה.

נראה שאובמה נהנה משילוב גורמים ממנו נהנו כל המנהיגים הגדולים בעבר – הוא נמצא במקום הנכון בזמן הנכון; פחות מחודש ליום הבחירות ומעמדו של אובמה בקרב ציבור הבוחרים האמריקאי רק הולך ומתחזק, את קלינטון אותה הביס איש אינו זוכר ואת יריבו הרפובליקני ג'ון מקיין כבר מתחילים להספיד.

ארה"ב סובלת בשנתיים האחרונות ממשבר כלכלי ההולך ומתפשט ככדור שלג. בחודשיים האחרונים חלה הרעה משמעותית במגזר הפיננסים וכל התחזיות מצביעות על כך שהמשבר יגלוש לתוך 2009. מנהיגת העולם החופשי מעורבת מזה חמש שנים במלחמה מאד לא אהודה בקרב העם האמריקאי והעולם כולו בעירק. האמריקאים לא נוהגים לבחור באותה מפלגה לבית הלבן לשלוש כהונות רצופות. כל הגורמים הללו משחקים לטובתו של אובמה. השאלה שנותרה פתוחה היא רק האם משהו עוד עלול להתקלקל בדרכו לנשיאות ארה"ב.

טוב לדעת (מקודם)

מדרסים בהתאמה אישית בחצי שעה - ואתם יוצאים לחיים חדשים

לכתבה המלאה

מתנדנדים, אבל לכיוון ברור

מאז פרוץ המשבר הכלכלי, אובמה מוביל באופן עקבי בסקרים הכלל ארציים, וחשוב יותר - הוא מוביל בסקרים הנערכים במדינות המפתח, המכונות גם המדינות המתנדנדות (swinging states), בהן מרוכזים הקולות הצפים. מדובר ב- 78 האלקטורים הפוטנציאלים הנמצאים בקולורדו, פלורידה, נוואדה, ניו המפשייר, אוהיו, ווירג'יניה, מישיגן.

קמפיין אובמה משקיע גם מאמצים ניכרים בתשע מדינות לפחות שהצביעו ב-2004 לנשיא ג'ורג' בוש, לדוגמה בצפון קרוליינה - מדינה בה ניצח בוש בפער של 13% בבחירות האחרונות, בפלורידה, פנסילבניה ובאוהיו. שתי האחרונות הן מהמדינות החשובות ביותר למועמד לנשיאות. הניצחון השנוי במחלוקת של ג'ורג' בוש על אל גור בפלורידה הביא להכרעה בבחירות לנשיאות בשנת 2000. הניצחון של בוש על ג'ון קרי באוהיו הכריע את הבחירות בשנת 2004.

בשבועיים האחרונים עסקה התקשורת האמריקאית בדיוק בסוגיה זו: העובדה שאובמה מוביל על מקיין במדינות נחשבו בעבר מעוז המפלגה הרפובליקנית. אובמה משקיע כספים במדינות כגון אינדיאנה ומיזורי – מדינות רפובליקניות בהן לא חשב מקיין שייאלץ להשיב מלחמה. מצב זה משפיע לרעה על היכולת של מקיין להשקיע כספים באסטרטגיה תוקפנית יותר במדינות המזוהות עם הדמוקרטים, כגון פנסילבניה, וויסקונסין ומינסוטה מכפי שתכנן מלכתחילה.

מסקר כלל ארצי שפורסם בשבת על ידי "רויטרס" וחברת הסקרים "זוגבי" עולה כי אובמה מוביל על מקיין ב-4%, 44%-48%. מסקר נקודתי שנערך על ידי העיתון "וושינגטון פוסט" ורשת "ABC ניוז" עולה כי באוהיו מוביל אובמה על מקיין 51%-45%. מסקר אחר עולה כי באינדיאנה מנהלים המועמדים קרב צמוד עם 46% כל אחד, ובמדינת וויסקונסין מוביל אובמה על מקיין 51%-46%.

למעשה, מצבו של אובמה הוא כה טוב עד כי, אם היו הבחירות נערכות היום וכל האמריקאים היו אכן מצביעים ברגע האמת בעבור אותו המועמד לו נתנו את קולם בסקרים, אובמה היה מנצח. על פי מחקר שנערך על ידי אתר www.realclearpolitics.com, המועמד הדמוקרטי היה עובר בשלב זה את מספר האלקטורים הנדרש על מנת להתמנות באופן רשמי כנשיא. מהי משמעות הדבר? לפי שיטת הבחירות הנהוגה בארה"ב, כל מדינה, בהתאם לגודל האוכלוסייה שלה, שולחת מספר מסוים של אלקטורים לגוף מיוחד שכולל 568 אלקטורים, שתפקידו לבחור את הנשיא (electoral college). לדוגמה, קליפורניה הגדולה שולחת 55 אלקטורים ואלסקה וורמונט שולחות 3 אלקטורים בלבד. כדי לנצח בבחירות לנשיאות, זקוק מועמד ל-270 אלקטורים.

לפי המחקר, נכון לעכשיו צבר אובמה 277 אלקטורים לעומת 158 שצבר מקיין. על מנת להדגיש עד כמה משתפר מצבו של אובמה מיום ליום, על פי חישוב ה"ניו יורק טיימס" מיום ראשון החמישי באוקטובר, אובמה צבר 260 אלקטורים ומקיין 200. לפי הנתונים החדשים, מאז יום ראשון, כשבוע בלבד, הצליח אובמה לצבור עוד 17 אלקטורים בעוד מקיין איבד 42. מחישוב של רשת CNN עולה כי אובמה צבר 264 אלקטורים ומקיין 174.

4-1 לדמוקרטים בקרב הנרשמים החדשים

גורם נוסף שמחזק את האווירה הזו, הוא העלייה המשמעותית במספר הבוחרים החדשים שנרשמו השנה להצביע לבחירות. מסקר של רשת ABC"", "יו.אס.איי טודיי" ואוניברסיטת קולומביה, עולה כי מרבית האמריקאים רואים במועמדות של ברק אובמה כסימן להתקדמות חיובית בנושא הגזענות במדינה; אמריקאים המשתייכים למוצאים אתניים שונים סבורים כי הבחירות של 2008 ישנו את התדמית של השחורים לטובה; כמו כן, מציין הסקר כי המעורבות הפוליטית של השחורים עלתה פלאים במרוץ הנוכחי לבית הלבן: אחוז הנרשמים להצבעה בקרבם הוא הגבוה מאז 1984. מעל 60% מהבוחרים החדשים שנרשמו השנה הם בני מיעוטים, שנטייתם על פי הסקרים ברורה – לכיוון אובמה.

במדינות המפתח, העשויות להכריע את הכף בבחירות, עלה במהלך ששת החודשים האחרונים מספר הבוחרים שנרשמו להצביע למפלגה הדמוקרטית לעומת אלה התומכים ברפובליקנים בפער של 4-1.

המשבר הכלכלי הביא לכך שאובמה יכול עתה להתמקד בקמפיין שלו בנושאים הקרובים לליבו, כגון ביטוח הבריאות וביטוח לאומי. במקביל, הפנה המשבר את אור הזרקורים מהביקורת הקשה שהוטחה נגד אובמה על ידי הרפובליקנים לאורך כל הדרך בנוגע לחוסר ניסיונו בענייני חוץ וביטחון.

מה שקורה בעצם (ומי שצפה בסדרת המופת "הבית הלבן" בוודאי יזהה זאת ) הוא שאובמה נהנה עכשיו מ"תסמונת אמא" – כשהמצב הביטחוני קשה והעם האמריקאי נתון תחת איום חיצוני הוא נוטה בדרך כלל לפנות למועמד הרפובליקני הקשוח והעשוי ללא חת שיגן עליו. אם זאת, בעתות של משבר פנימי, האמריקאים נוטים להעדיף את המועמד הדמוקרטי, שידאג להם כפי שאמא נוהגת לעשות – ידאג לפנסיות, לביטוח הבריאות, למשכורות, כלומר לקיום היומיומי. אין ספק שאין זמן מתאים יותר מאשר כעת להפעיל את הסימפתיה האימהית, שאובמה כה מצטיין בה, ולכבוש את הציבור האמריקאי על ידי הבטחות לרפורמות מקיפות בכלכלה.

אך לא רק המשבר הכלכלי מסייע לאובמה בימים אלו. מקיין קיבל בחודשיים האחרונים מספר החלטות, אשר לא רק שלא עזרו לו לחזק את תדמיתו כרפובליקני שיכול להביא לשינוי במפלגה ובבית הלבן, ושאינו מפחד ללכת נגד הזרם - אלא גרמו לו להראות מנותק מהמציאות, נואש ונתון לחסדי יועציו. ה"שפן" הראשון ששלף מקיין מכובעו היתה המועמדת לתפקיד סגניתו שרה פיילין. הבחירה הלא צפויה, שבתחילה זיכתה את מקיין ביתרון מיידי, בעיקר בקרב ציבור הנשים, הולכת ומתגלה כטעות קולוסאלית: התקשורת חושפת שלדים בארונה של פיילין, בעוד שבראיונות טלוויזיה, כמו גם בעימות הסגן-נשיאותי עם ג'ו ביידן, הסגנית המיועדת לא הצליחה להתמודד עם שאלות בענייני חוץ וכלכלה. החלטה מוזרה נוספת שקיבל מקיין היתה להשהות את הקמפיין ולבקש לדחות את העימות הראשון מול אובמה בטענה כי יש להקדיש את תשומת הלב לכלכלה.

החלטה תמוהה לכל הדעות שלא הפכה אותו לדמות פוליטית על-מפלגתית ומאחדת כפי שציפה אלא העלתה השערות שמא הוא מוכן לעשות הכל על מנת לנסות ולעצור את התחזקותו של יריבו.

חבר של טרוריסטים? יה רייט

האסטרטגיה בה בוחר מקיין בימים האחרונים עלולה להיות המסמר האחרון בארונו. מקיין, שקרא כל העת לנהל קמפיין הוגן וחיובי, החליט לפתע לתקוף את אובמה בכל העוז. עד עתה השאיר מקיין את העבודה השחורה לפיילין, שטענה כי אובמה "מתחבר עם טרוריסטים". בחמישי האחרון הצטרף מקיין להתקפה, ותהה האם אובמה בכלל אומר את האמת לעם האמריקאי. יועצי מקיין מעוניינים לשים את הפוקוס על קשריו של הדמוקרט עם דמויות מפוקפקות כוויליאם איירס והכומר ג'רמיה רייט, אך נראה כי האסטרטגיה אינה נושאת חן בעיניי האמריקאים.

נהפוך הוא. מקיין נתפס כמהמר את עתידו על רמיזות וסילופי דברים – טקטיקה של ייאוש – על מנת להביס את אובמה.

היכן אותו מקיין ישן, הם תוהים, האדם הערכי שהתחייב ליישם סטנדרד אתי גבוה יותר בבית הלבן ולמגר את השחיתות בוושינגטון? נראה כי מקיין החדש איבד את המטרה אמיתית שלו והחליט לדבוק בפתגם "המטרה משרתת את האמצעים". בינתיים מסתמן שהאמצעים של מקיין משרתים דווקא את אובמה.

מרבית האמריקאים עוקבים השנה אחר הבחירות מקרוב וסדרי העדיפויות שלהם ברורים: הם רוצים נשיא שישנה את המדינה ולא נשיא שהשתמש בהכפשות על מנת לנצח. ציבור הבוחרים האמריקאי יכול להגיב בחיוב להגינות, אצילות ורמה, אפילו אם התקשורת פורחת לשמע הכפשות והשמצות. התקפותיו של מקיין, המרמזות כי אובמה אינו פטריוטי ובוגד אינן משרתות את מטרתן ואינן מעלות את קרנו של מקיין בציבור. מקיין התחייב ליישם סטנדרד אתי גבוה יותר בבית הלבן ולמגר את השחיתות בוושינגטון. מהתנהלותו לאחרונה נראה כי כבר בשלב זה אין הוא עומד בהתחייבותו.

התוצאה: לאחר שני עימותים נשיאותיים בהם יצא מקיין כשידו על התחתונה, היא שיש שמרנים שכבר השלימו עם העובדה שאובמה ינצח בנובמבר. אחרים תוהים כיצד יוכל מקיין להדביק את הפער שלרגע קט הצליח לרשום אחרי הוועידה הרפובליקנית אך אותו איבד מהר מאד לאחר מכן. בנוסף, בכירים בקרב הקהילה השמרנית רמזו בעצמם כי פיילין אינה ראויה לכהן כנשיאה, במידה ומשהו יקרה למקיין אם ייבחר. ואם תומכי מקיין אינם מאמינים בו, אזי מה כבר יכול לעצור את אובמה בדרך לחדר הסגלגל?

כריס להאן, שעבד בקמפיין של ביל קלינטון ואל גור, סבור כי בסופו של דבר הבחירות לנשיאות הן עניין של אופי. "השאלה הבסיסית היא למי אתה מאמין ובמי אתה בוטח", אמר להאן. "אנשים אינם מעוניינים במצגות, אלא במועמד המדבר אל ליבם. הם רוצים לדעת איזה מועמד יעמוד לצדם. ביל קלינטון העלה את הסוגיה כששאל האם ניתן לבטוח בבוב דויל לנהל את הכלכלה ב-1996; אל גור זכה בקולות הבוחרים ב-2000, מאחר שהצטייר כמועמד האמין יותר להילחם בשחיתות; וג'ורג' בוש הביס את ג'ון קרי ב-2004 על רקע הסוגיה האם ניתן לבטוח בקרי לקבל החלטות קשות. ב-2008 הסוגיה תהיה 'במי אתה בוטח יותר שירפא את הכלכלה'. אני חושב שאובמה ינצח".

לדברי דונה ברזיל, מנהלת הקמפיין של אל גור ב-2000, "הדמוקרטים ידועים בניצחון כשהמצב גרוע", ולכן אף היא צופה לאובמה ניצחון במצב העניינים הנוכחי בארה"ב. ובכלל, אם אובמה לא ינצח בבחירות, זה עדיין לא יאמר שהוא הפסיד, על פי ההיגיון של ברזיל: "אם מקיין ינצח, זה רק יהיה סימן שאמריקה פשוט לא היתה מוכנה עדיין לנשיא שחור."

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully