בית האימה

פחד הוא צורה של סבל, ציפייה למשהו רע שעומד להתרחש. הוא הדאגה שברגע כלשהו בעתיד לא נשיג דבר שאנו חושקים בו או שנאבד משהו שכבר יש לנו. איננו רוצים להרגיש את הכאב הזה. איננו רוצים אפילו למצוא את עצמנו במצב הפשוט יותר של אי-נוחות. פחד הוא מצב גופני כשם שהוא רגש. הוא גורם לנו להתכווץ ומונע מאיתנו להיות רגועים ומודעים בהווה. הוא מעיב על התודעה שלנו ועל לבנו.

אנחנו רגילים לנוכחות מסוימת של פחד בחיינו. למעשה, הפחד הוא מקורו של חלק ניכר מההתנהגות הבריאה שלנו. אולם, נראה שבמהלך הדיכאון, לעתים גובר עלינו הפחד עד כדי כך שאנחנו מגיעים למצב שבו כמעט איננו מסוגלים לתפקד. הפחד יכול להשתלט עלינו במידה כה רבה, שהוא מאיים לבלוע אותנו. בזמן דיכאון, רבים מהפחדים השגרתיים שלנו מועצמים.

אנחנו מוטרדים ממה שאחרים חושבים עלינו. אנחנו חוששים שאף אחד לא יאהב אותנו. אנחנו פוחדים מהמוות. אנחנו יראים מהמוות שלנו עצמנו. אנחנו מרגישים שהדיכאון, הכאב והפחד שלנו לא יפוגו לעולם.

יש זמנים שבהם ראוי לחוש פחד: כאשר סופת טורנדו משתוללת סביבנו, כאשר אנחנו מאבדים שליטה על המכונית, כאשר הילד שלנו עומד לצעוד לתוך כביש סואן. במקרים שבהם אנחנו ניצבים בפני סכנה אמיתית, הפחד מועיל, והוא הרגש שעלינו לחוות. אלא שחלק ניכר מהפחדים שלנו הוא תוצאה של השלכה אל העתיד – דאגה והטרמה של מה שאולי (או בהכרח) עומד להתרחש. במצב של דיכאון, הפחד המיותר הזה עלול להכריע אותנו.

אנשים רבים חווים התקפי חרדה כחלק מן הדיכאון שלהם. התקפים אלה הם בעיקרם פחד מלהיות מפוחד. אנחנו מצפים למצב מאיים או לא נוח, מדמיינים אותו ומתחילים לפחד. אז אנחנו מגיבים בפחד ובחרדה לתחושת הפחד עצמה. כך נוצר מעגל קסמים של פחד, סחרור שמעצים את עצמו. המצב הזה יכול להסלים עד לנקודה שבה אנחנו מרגישים שאנחנו כביכול עומדים למות.

תחושות הפחד הן מאוד לא נעימות, גופנית ונפשית כאחד. אף על פי כן, במקום לברוח מן הפחד או לנסות לדחוק אותו הצידה, עלינו להיפתח ולהיעשות מודעים לרגשות הפחד שלנו ולמחשבות המתלוות אליהם. כך נוכל לעצור תהליך נוסף של התקשחות והצטמצמות. כך נוכל לשבור את מעגל הפחד. במצב של דיכאון, עצירה של תהליך ההתפתחות של הפחד או האטה שלו יכולות להועיל באופן משמעותי. זה נכון בייחוד במקרים שבהם לא מדובר בפחד מדבר מסוים, אלא בתחושה כללית של פחד וחרדה שמופיעה מפעם לפעם.

במדיטציה, בעיקר בשלבים הראשונים של התרגול, אנחנו יכולים לחוות את אותו פחד חסר סיבה אך אינטנסיבי. כמו שאמר קטגירי רושי, המדיטציה עשויה לפתוח תיבת פנדורה. אנחנו מסירים את המכסה ומתירים למחשבות ולרגשות המבעיתים, המכוערים והמשעממים ששמרנו בתוכנו על מנעול ובריח לצאת אל אוויר העולם.

עלינו לזכור את הנחישות שלנו לא לברוח. אנחנו יכולים להישיר מבט אל המכשולים בחיינו, ולעשות זאת במודעות רוויית חמלה. כאשר הפחד מופיע במדיטציה, בדיכאון ובכל מצב אחר, אנחנו יכולים פשוט להפוך אותו למושא תשומת לבנו השלווה - אנחנו מתבוננים בפחד. אנחנו מבחינים באופן שבו הוא מוחש בגופנו. אנחנו שמים לב אם הוא נמצא בחזה, בבטן או בגרון. אנחנו מבחינים אם מדובר בכאב או במתיחות. אנחנו בוחנים את התגובה שלנו לתחושה זו. אנחנו רואים כיצד הפחד מכתים את המחשבות ואת הרגשות שלנו. אנחנו נשארים איתו.

אנחנו נשארים נוכחים בתוך הרגע ככל שנוכל, כיוון שפחד הוא בעיקרו השלכה אל העתיד או הטרמה שלו, והאמת היא שזמן ההווה הוא המקום הבטוח ביותר להיות בו. מטופל שעבדתי איתו סבל מבעיות חמורות שקשורות בחרדה ובפחד. פעם אחת, כאשר שהה במקום זר והתחיל לחוש חרדה, התקשר לחבר וביקש עזרה. החבר שאל, "באיזה רחוב אתה נמצא? מה צבע הבניין שמולך? איך נראה תא הטלפון?"

בתחילה כעס המטופל שלי, והרגיש שהחבר כלל אינו עוזר לו. אבל אז התחיל להיווכח שהפחד שלו נסוג והפך מעיקר לטפל. חברו החכם החזיר אותו אל הרגע הנוכחי, הרחק מן העתיד ומפחדיו ביחס אליו.

במצב של דיכאון, יש לנו הזדמנות לראות את הפחד שלנו כפי שהוא באמת. אנחנו יכולים לתהות מהי משמעותו של היעדר פחד ולגלות בתוכנו חוסר פחד, שנוכל להיעזר בו כשנהיה בסכנה אמיתית. להכיר את הפחד שלנו, לפגוש בו מתוך מודעות רוויית חמלה, משמעו למצוא את חוסר הפחד הזה.

מתוך הספר "דרך הזן בימי דיכאון" מאת פיליפ מרטין, שרואה אור בימים אלו בהוצאת "בבל" ו"ידיעות ספרים”. "דרך הזן בימי דיכאון" הוא מדריך ייחודי המראה כיצד להקל על הדיכאון באמצעות התרגול הרוחני של הזן. פיליפ מרטין מתרגל בודהיזם יותר מ-25 שנה. במשך 20 שנה היה עובד סוציאלי פסיכיאטרי ומתאם טיפול והוא גם מנחה סדנאות.