בין אירועי עכו למחאות של נשים מתקיים קו ישר, הדוק ובהיר. בשני המקרים, וגם באחרים, מגיבה החברה הגברית, יהודית, לבנה, באותה הצורה - האשמת וגידוף אלו שהעזו להפר סדר ציבורי דומיננטי, מטילה עליהם את האשמה. כל עוד יש כניעה, שתיקה, הליכה של נשים-ערבים-מזרחים-מהגרים-נפגעות אלימות מינית, במסלול הכה צר שהתווה עבורנו השלטון האחד, אין כל בעיה, הרי אנחנו חברה ליברלית וכה נאורה. מספיק שאחד או אחת ממיעוט פוליטי לאומי-מגדרי-אתני יעזו להפר את אותה הדממה, נכונה לו או לה סדרה ארוכה של עונשים, מעצרים ובעיקר הרחקה אל מאחורי החזות הדמוקרטית לכאורה של החברה.
אין כמו אירועי יום כיפור בעכו כדי להמחיש את מחיר הפרת הסדר הרגיל של חברה שמשתיקה כל העת את קיומו, הילוכו, מנהגיו וקולו של אחר מגדרי, לאומי, עדתי. הכיצד זה יעז מי ששייך למיעוט להפר בגלוי את אותה הדממה הנדרשת ממנו ומכל מי שאינו חלק מאותה שכבה שלטת, שעל פיה יישק דבר ומנהג. הכיצד זה מי שאמור להסתופף בביתו, להסתפק במרחב הפרטי, לא לגלות את עצמו או את עמדתו במרחב הציבורי, מעז להלך בלי בושה בכביש ורחוב שלא נועד עבורו. יש להבהיר לו ולשכמותו כי לא יעלה על הדעת אי ציות למנהגיהם של אלו שקובעים מה נכון עבורו, להענישו מיידית, להרחיקו לאלתר, לשימו מאחורי סורג, להעלימו מהעין, שמא יצטרפו אליו עוד כאלה שמאסו בשלטון האחד.
מקופחי ישראל - התאחדו
כך ייעשה למי שמתנגד, כך ייענש מי שמפר, כי לאותם פלסטינים בעכו שהפרו את הדממה ולאותן נשים שבזמנו חסמו רחובות לאחר עסקת הטיעון של קצב, מגיע אותו עונש, לא תעלה על הדעת כל התנגדות גלויה וזועמת לסדריו של כובש, שהוא בעצם אותו האחד. במדינה שקרויה דמוקרטית מותר לשלל מיעוטים פוליטיים להתנגד פה ושם, כל עוד זה מוקצב בזמן, בתוך גדרות או בהילוך מנומס על מדרכות. מותר לכל אלה שמורחקים מעין השלטון לפרסם פה ושם איזה מאמר, לארגן איזו משמרת מחאה אחת, לעתור שוב ושוב בלי תוחלת לבג"ץ. מהלכים כמות אלה מנקים ממילא שלטון וחברה, פעולות כאלו דווקא מבהירות לכאורה כי המדובר בחברה יהודית, חופשית ונאורה. אך אלו שמסרבים להלך רק על פי חוקים, שממילא נבראו על ידי אותם הבכירים, צריכים להיות מוטלים הצדה אל מאחורי החומה, להתנצל על שהפרו סדר ולא צייתו להילוך רק בתוך אותו מסלול חוקי וצר.
פלסטינים בעכו שלא צייתו לדממת יום כיפור יהודי, נשים זועמות שלא נענו לפקודה להלך רק על מדרכות כשתבעו הרחקת עברייני מין מהשלטון, מפגינים בניעלין נגד חומת הפרדה בצורה, מזרחיות שהפגינו נגד אפרטהייד בבתי ספר נגד תלמידות לא מספיק בהירות, רשימה ארוכה של נשים וגברים, שאם יכול היה השלטון, היה מטיל את כולם החוצה, אל מאחורי סורג וגדרות. מחאה לא מנומסת, לא מאורגנת על פי צווים וחוקים של בכירים, מודרת החוצה, לא רק מעשית, אלא אל מחוץ לכל תודעה וביקורת ציבורית. כל אלה - פלסטינים, פמיניסטיות, מזרחיות ועוד סדרה ארוכה של מיעוטים, צריכים לשתוק. להסתפק בציות או בהתנגדות צרה, רצוי משפטית בתוך היכלי חוק של שליטים ומחוקקים יהודים ולבנים.
אם רק היה אפשר לחבר יחדיו את כל אלו שמאסו בסדר קיים, היה אפשר אולי לשנות את אותו סדר אחד שהומצא ונשלט על ידי שלטון שמפר מזמן את ביטחון רוב האוכלוסייה. לו רק היה מוכר החיבור בין שלל כיבושים על ידי כל אלה שנשלטות, נשלטים, בביתם, ברחוב, בשטחים, בכל מרחב- פרטי וציבורי, אולי היה אפשר לשנות את סדר היום של חברה, שרובה מורכבת ממילא מכאלה שקורסים תחת עולה של ממשלה. אם היו כולם וכולן, פלסטינים, נפגעות אלימות מינית, נפגעות ונפגעי אלימות גזענית, מהגרות ומהגרים, עניות ועניים, מובטלות ומובטלים, נפגעות סחר בנשים, נותנים יד, מוחים יחדיו, לא נענים לפיצול בינינו שנוצר על ידי השלטון הקיים, אולי היה אפשר אז ליצור ולבנות חברה צודקת, לא כובשת, לא גונבת, לא אונסת, חברה חדשה.