אז מה קרה בעכו, פוגרום או ליל בדולח?

האש שהדליקה בעכו נסיעתו של תאופיק ג'מאל ביום הכיפורים, התפשטה ברחבי עכו והמשטרה עדיין מתקשה לכבותה. אלא שבמקום להרגיע את הגזרה, הפוליטיקאים משני הצדדים עושים כל מאמץ לשפוך עוד קצת בנזין למדורה. בחינה של דברים שאמרו בימים האחרונים אנשי ציבור ותושבי עכו מעלה כי במקום להתנהג בבגרות ובאחריות, הם ממשיכים להסית ולהצית, להתבונן על האירועים מנקודת מבט חד-צדדית, להתנער מאחריותם להתפרעויות ובעיקר להיתלות באילנות היסטוריים גבוהים ומופרכים. הנה כמה דוגמאות מקוממות במיוחד.

בתגובה למהומות בעכו אמר ח"כ אפי איתם (האיחוד הלאומי-מפד"ל) כי מדובר ב"פוגרום אנטישמי בלב מדינת ישראל ביום הקדוש ביותר לעם היהודי". במקום להרגיע את הרוחות התעלם ח"כ איתם מעובדה פשוטה: הנהג הערבי, שבצעד אווילי נסע במהלך יום הכיפורים, חטף מטר של אבנים מיהודים דווקא. לאחר מכן פרצו עימותים קשים בין שני הצדדים, אבל אסור לשכוח שהנהג הערבי הוא זה שחטף ראשון אבנים ומקלות. רק לאחר מכן הגיעו חמומי המוח הערבים ומכאן ואילך שני הצדדים אחראים באותה מידה. פוגרום אנטישמי? נו באמת.

ח"כ אריה אלדד (האיחוד הלאומי-מפד"ל) ידוע בלשונו המצליפה ובדבריו הקיצוניים. הפעם הוא שבר עוד כמה שיאים, כשאמר: "שוב ניצלו הערבים את יום הכיפורים כדי לתקוף יהודים". האם כשח"כ אלדד אומר שהערבים "ניצלו שוב" את יום הכיפורים הוא מתכוון לכך שהפעם הראשונה הייתה המלחמה ב-73'? האם ערביי עכו היו מעורבים במתקפה? גם את זה פיספס אלי זעירא ועמיתיו לקהיליית המודיעין? באשר לדבריו על כך ש"הערבים תקפו יהודים" – כנראה שח"כ אלדד לא שמע על הבריונים היהודים ששרפו דירות ערביות והיכו ערבים.

ח"כ ג'מאל זחאלקה (בל"ד) ביקש מהשר לביטחון פנים לפעול כדי להפסיק את ההתקפות נגד התושבים הערבים של עכו והזהיר מפני "האספסוף שתוקף את הציבור הערבי". כנראה שבעיני ח"כ זחאלקה, הערבים שהסיתו, הרביצו והשליכו אבנים לא היו אספסוף של בריונים חמומי מוח אלא אנשי רוח. כפי שבצד היהודי השתתפו בריונים, כך גם בצד הערבי. אולי עדיף היה אם ח"כ זחאלקה היה מגנה את שני הצדדים, במקום לנסות בכל הכוח לא להרגיז את בוחריו.

חברי כנסת רבים השתמשו במושג "פוגרום" בתארם את המהומות בעכו. תושב עכו התראיין לאחד העיתונים והגדיל לתאר את ההתפרעויות כ"ליל הבדולח". המילים הטעונות הללו רק מוסיפות שמן למדורה ומלבות את היצרים. למי ששכח, בליל הבדולח (נובמבר 1938) נערך פוגרום ביהודים בכל רחבי גרמניה ואוסטריה. בלילה אחד נהרסו כמעט כל בתי הכנסת ובתי הקברות היהודים בגרמניה. עשרות אלפי יהודים נעצרו וכ-400 יהודים נרצחו. המילה "פוגרום" מעלה קונוטציות של חיסול המוני של יהודים על רקע אנטישמי, בדרך לשואה של ממש. הדבר הקל ביותר לחבר כנסת הוא להשוות אירועי אלימות מקומיים לפוגרומים ולשואה. מה אכפת לו שעכו היא עיר במדינת ישראל בעלת הציביון היהודי, מה אכפת לו שהערבים הם מיעוט, מה אכפת לו מאחריות לאומית. העיקר לקבל את הכותרת בעיתון.

רב העיר עכו יוסף ישר אינו מוכן לקבל את מכתב הסולחה שנשלח על ידי מנהיגי הערבים בעיר בטענה ש"אי אפשר להשוות את התגובה של האוכלוסייה היהודית לאחר החג לחילול החג מצד הערבים". לא ממש ברור למה, אגב. אולי בעיני הרב ישר, חילול החג על ידי אדם ערבי (מותר לו לנהוג בחג, אגב) חמור מהתפרעויות, מהשלכות האבנים ההדדיות ומהתושבים שנפצעו. וגם אם הוא צודק, מדוע הוא מכריז כי יסכים למפגש עם מנהיגי הקהילה הערבית "רק אם כוונתם תהיה כנה ואם יכירו באחריותם למהומות"? האם לא עדיף להפסיק ולעסוק בחשבונות "מי התחיל?" אינפנטיליים ולהעניק לגיטימציה לפורעי חוק?

מספר ימים לפני יום הכיפורים שיגר ח"כ עבאס זכור (רע"מ-תע"ל), תושב עכו, מכתב לשר לביטחון פנים אבי דיכטר ובו הזהיר אותו מפני התפרצויות אלימות באזורי חיכוך כגון עכו. לאחר התפרצות המהומות, דחתה המשטרה את הביקורת על תפקודה ואמרה כי לא היה ביכולתה למנוע את המהומות ביום כיפור. אם דבריו של ח"כ זכור היו נופלים על אוזניים קשובות, ייתכן והיה משגר שוטרים רבים, שבסופו של דבר היו גודעים את המהומות באיבן. הבה נניח שדיכטר לא ראה את מכתבו של ח"כ זכור: כיצד ניתן להסביר שהמשטרה מתקשה להפסיק את המהומות הנמשכות כבר ארבעה ימים? לדודי כהן הפתרונים.

יו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה, אמר כי "כנופיות פשיסטיות בעכו מבצעות פוגרום נגד הערבים, דבר המזכיר ימים חשוכים בהיסטוריה האנושית". לא רק שח"כ ברכה העלה בדבריו זיכרונות קשים ובלתי ניתנים להשוואה משנות ה-30' וה-40' באירופה, הוא גם הצליח לעמוד על עמדותיהם הפוליטיות של המתפרעים היהודים, "הפשיסטיים". משום מה, נשתכחו מזיכרונו של ח"כ ברכה מאות המתפרעים הערבים שהשתוללו והשליכו אבנים. שכח, קורה. ובכלל, קצת מרחיק לכת לייחס לחבורת הפרחחים בעכו כוונות פוליטיות מורכבות.

ראש הממשלה אהוד אולמרט התייחס בישיבת הממשלה למהומות בעכו ואמר כי יש לשמור מכל משמר על היכולת לחיות חיים יחד ולקיים חיים משותפים בערים אלו. "הדו-קיום בין האוכלוסייה היהודית והערבית חשוב מאד, בעיקר בערים המעורבות", הוסיף. אולם בדומה לראשי ממשלה לפניו, גם בתקופתו לא הושגו הישגים מרשימים בקידום האוכלוסייה הערבית בישראל: הגזענות עדיין קיימת, אי השוויון בכל תחומי החיים בין יהודים וערבים רק מחמיר והעוני של ערביי ישראל הולך ומחריף. ומה באשר לצירוף הח"כים הערבים לקואליציה? הצחקתם את אולמרט.