עמותת "רופאים לזכויות אדם" והארגון הפלסטיני לשמירה על זכויות האדם והאסיר "א-דמיר" פרסמו היום (ראשון) דו"ח, לפיו אסירים פלסטינים מוחזקים בבידוד לתקופות ארוכות בהיעדר מסגרות אלטרנטיביות הן ברמת הטיפול הרפואי והן ברמת הכליאה באגפים מיוחדים לצרכיהם.
ככלל, אסירים פלסטינים מוחזקים בבידוד משתי סיבות עיקריות: כאלו המופרדים מסיבות ביטחוניות וכאלו הסובלים מבעיות נפשיות או חברתיות המובילות לקושי בשהייה במחיצת כלואיאחרים. מהדו"ח עולה, כי אסירים פלסטינים מוחזקים בהפרדה לתקופות ארוכות, המגיעות ליותר מ-20 שנה, בתנאים קשים יותר בהשוואה לאסירים יהודים המוחזקים בהפרדה.
האסירים הערבים מוחזקים לבדם בתאם במשך 23 שעות ביממה עם אמצעים מינימאליים להעברת הזמן, ובדומה לאסירים פלסטינים שאינם מופרדים, הם אינם רשאים לערוך שיחות טלפון עם קרוביהם, ולעתים קרובות אף אינם מקבלים ביקורים במשך פרקי זמן ארוכים מטעמי "ביטחון".
"בידוד מסכן את מצב האסיר"
כותבי הדו"ח טוענים כי האסירים אינם זוכים למענה הולם משום ששירותי בריאות הנפש הניתנים לאסירים בכלל לוקים בחסר. לפי הדו"ח, הם כוללים לרוב אך ורק טיפול תרופתי, ללא טיפול תומך באמצעות שיחות עם הפסיכיאטר. יותר מכך: הפסיכיאטרים בבתי הסוהר אינם דוברים ערבית, והאינטראקציה עם המטופלים נעשית באמצעות מתורגמן מסגל בית הסוהר, דבר הפוגע באמון בין האסיר לרופאו. בנוסף, הפסיכיאטרים אינם מכירים את הקודים הפנימיים של החברה הפלסטינית.
בארגון "רופאים לזכויות אדם" טוענים שיש להפסיק את הבידוד כשיטה להחזקת אסירים בשל הנזקים הנפשיים המוכחים שהיא גורמת להם. לאחרונה, פנו פסיכיאטרים חברי העמותה לאיגוד הפסיכיאטריה הישראלי בבקשה שיביע בפומבי את התנגדותו העקרונית לבידוד של אסירים. "בידוד מסכן במידה משמעותית את מצבו הנפשי של האסיר ויכול לגרום לנזק ארוך טווח ואף בלתי הפיך", אומר ד"ר זאב וינר, מומחה בפסיכיאטריה ורפואת משפחה המתנדב בעמותה.