יורג היידר נולד ב-26.1.1950 באחד ממחוזותיה הצפוניים של אוסטריה לאב סנדלר ולאם מורה. שניהם היו תומכים נלהבים של המפלגה הנאצית בגרמניה אביו היה חבר בס"א ונפצע במלחמת העולם השניה ואימו הייתה מדריכה בנוער ההיטלראי. היידר עצמו חי עם אשתו קלאודיה ועם שתי בנותיו באחוזה שירש, שהיתה שייכת במקור ליהודים, שאולצו למכור אותה לאחר האיחוד עם גרמניה (ה"האנשלוס") בשנת 1938.
היידר למד משפטים באוניברסיטת וינה ונבחר לעמוד בראש מחלקת הצעירים של מ"פלגת החירות", ה-FPO, בשנת 1970. בשנת 1986, כשהיה בן 36, הוא כבר שימש מנהיג המפלגה, לאחר שניצח בפריימריז את קודמו בתפקיד נורברט סטגר. עם בחירתו החליטה המפלגה הסוציאל דמוקרטית לפרק את הקואליציה עם מפלגת החירות, שיצאה לגלות בת 13 שנה באופוזיציה.
מפלגת החירות החלה לצבור פופולריות לאחר שהיידר ביקר בחריפות את השמאל ואת ארגוני העובדים באוסטריה, כשטען שהם מעדיפים את המהגרים על פני האזרח האוסטרי הממוצע.
היידר זכה לתמיכה רבה בקרב המצביעים האוסטרים ע"י שימוש בסיסמאות נגד זרים ונגד האיחוד האירופי. הוא הרבה להסתכסך עם נציגי הקהילה היהודית בוינה. אמרתו השנויה במחלוקת ביותר היתה בשנת 1991, כשבעת דיון בפרלמנט של מחוז קרינתיה, בו כיהן כמושל, הכריז היידר שהרייך השלישי הצליח לחסל את האבטלה באמצעות "מדיניות תעסוקה מסודרת שהממשלה בווינה לא מסוגלת לנהל". הוא נאלץ להתפטר מתפקידו בעקבות ההתבטאות, אך הוא נבחר שוב לתפקיד בשנת 1999 ובשנת 2003. בתקרית אחרת כינה את מחנות הריכוז הנאצים "מחנות ענישה".
במרץ 2001, הוא אמר לבוחרים לפני הבחירות המוניציפליות בוינה, כי "אנחנו לא רוצים יותר זרים פה. אנחנו לא רוצים אותם בדירות שלנו ואנחנו לא רוצים את הילדים שלהם בבתי הספר שלנו".
סנקציות על אוסטריה
בבחירות שנערכו באוסטריה באוקטובר 1999, חלה עליה בכוחה של "מפלגת החרות" בהנהגתו והמפלגה זכתה ב-27% מהקולות, שהקנו לה 12 מושבים נוספים בפרלמנט (עליה מ-40 ל-52 מנדטים). לאחר הבחירות, בפברואר 2000, כוננה קואליציית "המהפך" - ממשלת ימין מרכז שהורכבה מ"מפלגת העם" השמרנית בהנהגת וולפגנג שוסל למפלגתו של היידר, מהלך שגרר מחאה בינלאומית. מפלגת החירות זכתה לייצוג של שישה שרים בממשלה האוסטרית.
בתגובה האיחוד האירופי הטיל סנקציות על אוסטריה. ממשלת ישראל הגיבה אף היא והודיעה על החזרת שגרירה מווינה ועל הגבלת קשריה הרשמיים עם אוסטריה. בכל אותה תקופה נותר בישראל השגריר האוסטרי. בעקבות המחאה פינה היידר את תפקיד היו"ר. התמיכה במפלגה צנחה בכמעט שני שלישים, ל-10% בלבד, בבחירות הכלליות של שנת 2002. מפלגת העם ומפלגת החירות חידשו את הברית בינהן שלושה חודשים לאחר מכן.
המפלגה עצמה ספגה מפולות גם בבחירות למדינת המחוז אוסטריה התחתית ובבחירות המוניציפליות בקרינתיה עצמה, בשנת 2003. לאומנים באוסטריה האשימו את היידר באחריות לכישלון בבחירות ולכן הוא החליט לפרוש מהמפלגה יחד עם בכירים נוספים המקורבים אליו בשנת 2005. הוא ייסד את "הברית למען עתיד אוסטריה", ה-BZO, שהחליפה את מפלגת החירות בקואליציה. היידר מיתן את התבטאויותיו השנויות במחלוקת בנושא הגירה ואף הביע תמיכה בצירוף טורקיה לאיחוד האירופי.
המפלגה הצליחה בקושי לקבל את ארבעת האחוזים הנדרשים כדי להיכנס לפרלמנט בבחירות 2006. רק כ-5,200 אוסטרים הצביעו עבורה והיא נשארה באופוזיציה.
לאחר התפרקות הקואליציה בחודש ספטמבר האחרון, הודיע היידר כי יתמודד על משרת הקנצלר מטעם מפלגתו, בעוד הוא ממשיך לכהן כמושל קרינתיה. שלטי הפרסום של המפלגה בתעמולת הבחירות כללו תמונות של היידר בלבוש לא רשמי וקראו שההטבות, להן זוכים מהגרים, יבוטלו במקרה של זרים שהורשעו בפלילים.
בבחירות הכלליות שנערכו בחודש שעבר זכתה המפלגה בהישגה המרשים ביותר עד כה, כשהצליחה להכפיל את כוחה ולגרוף 10.7%מקולות האזרחים האוסטרים. יחד עם מפלגת החירות, זכה הימין הקיצוני באוסטריה לכ-30% מקולות הבוחרים. היידר טען כי הוא מעוניין לקחת חלק בממשלה החדשה וכי הוא מוכן לנהל משא ומתן קואליציוני עם כל המפלגות בפרלמנט.