הצונאמי הכלכלי יגיע גם לישראל

"הכלכלה האמריקאית נמצאת היום במצב פגיע במיוחד לאפשרות של נפילה חדה", הודיעה בשבוע שעבר קרן המטבע הבינלאומית, ובכך הצטרפה לרוב הכלכלנים והחזאים שצפו כי המשבר הפיננסי בארה"ב ייהפך למשבר ריאלי. נתוני התעסוקה שפורסמו בסוף השבוע שעבר חיזקו את החשש הזה.

ישראל לא תוכל להימלט מהמשבר הפיננסי והריאלי האמריקאי. ארה"ב גדולה מדי, ישראל קטנה מדי, והעולם מחובר מדי היום. 2009 תהיה שנת האטה בישראל, לאחר חמש שנות צמיחה מהירה. עם זאת, אי אפשר להתעלם מהעוצמה שגילה המשק הישראלי ב-2008 - הן בתחום הריאלי והן בתחום הפיננסי. האבטלה בישראל בשפל של יותר מעשור, בעוד בארה"ב היא בעלייה; בנקים לא קורסים בישראל, ובעיקר אין אווירת פאניקה כמו זו שמאפיינת היום את ארה"ב.

כיצד אפשר להסביר את התופעה הזאת? הרי ארה"ב היא כלכלה הרבה יותר מפותחת, מתוחכמת וחזקה מישראל. ההסבר טמון במדיניות הכלכלית שניהלו ישראל וארה"ב בחמש השנים האחרונות - או במלים אחרות, בדרך שבה שני המשקים התמודדו עם התפוצצות בועת הדוט.קום והמיתון של 2001.

קברניטי הכלכלה האמריקאית היו נחושים להוציא את המשק ממיתון לאחר התפוצצות בועת ההיי-טק ופיגועי הטרור במגדלי התאומים. הנשיא בוש ונגיד הבנק המרכזי, אלן גרינספאן, הפעילו ביחד מדיניות כלכלית היפר-מרחיבה: בוש הוריד מסים, הגדיל הוצאות, שפך טריליונים של דולרים לכלכלה ומימן את הגירעונות בגיוסי כסף ממשקיעים זרים; וגרינספאן הצטרף, חתך את הריבית לשפל של 40 שנה, ושמר במשך רוב התקופה על מחיר כסף שלילי -נמוך מהאינפלציה.

הטיפול בסטרואידים עבד יפה במשך הרבה יותר זמן ממה שאפשר היה לצפות. הכסף הזול ניפח את שוק הנדל"ן, והאמריקאי הממוצע הפך את ביתו למעין כספומט אישי, שאפשר למנף באמצעות הבנקים כדי לממן צריכה שוטפת.

מדוע אמריקה נקטה מדיניות כזאת? יש כנראה הרבה סיבות, אבל בעיקר אחת פשוטה: כי היא יכלה. השווקים הפיננסיים הבינלאומיים האמינו בעוצמה האמריקאית, והיו מוכנים לממן את הגירעונות הענקיים שלה. בנקים מרכזיים בסין וביפן קנו בהתלהבות את איגרות החוב של פאני מיי ופרדי מאק, הבנקים החצי-ממשלתיים הענקיים למשכנתאות, בריביות נמוכות במיוחד.

אותם שווקים פיננסיים בינלאומיים כפו על קברניטי המשק הישראלי מדיניות כלכלית שונה לחלוטין. כדי להיחלץ מהמיתון ולמנוע משבר פיננסי וקריסת בנקים, הממשלה הישראלית נאלצה לנהל מדיניות תקציבית אחראית. הראשונה להעמיד הלוואות לישראל על בסיס הבטחה לניהול מדיניות תקציבית אחראית היתה ממשלת ארה"ב, ואחריה הגיעו כל שאר המשתתפים בשווקים הפיננסיים.

ב-2002, בשיאו של המשבר, ערכנו כאן השוואה בין המשק הישראלי לבין מדינת קליפורניה. הדמיון היה המכה הקשה ששניהם ספגו כתוצאה מהתפוצצות בועת האינטרנט, אולם לא חלף זמן רב וקליפורניה חזרה לחגוג. מחירי הנדל"ן במדינה הענקית טסו לשמיים, כסף זול תידלק את הכלכלה, והמושל החדש, ארנולד שוורצנגר, נראה כמי שמשלים שליחות קטלנית מוצלחת נוספת. בשבוע שעבר, כאשר חבילת הסיוע למגזר הפיננסי האמריקאי התפוצצה בניסיון הראשון להעבירה בקונגרס, הודיע שוורצנגר לנשיא כי מדינת קליפורניה תפשוט את הרגל אם לא תקבל סיוע של 7 מיליארד דולר מהממשלה הפדרלית.

אם ארה"ב לא היתה הכלכלה הגדולה בעולם והמטרייה הביטחונית החשובה ביותר של ישראל, היינו יכולים עכשיו לשמוח לאידה ולהתבשם מההבדל בין מדיניות כלכלית אחראית למופקרת. לצערנו גם אנחנו השתתפנו בעקיפין בחגיגת האשראי והגירעונות האמריקאית, וניקח חלק גם בתקופת הגמילה הארוכה שתבוא עכשיו.

כאשר הבורסות יורדות ומשקיעים מפסידים כסף, תמיד הם יחפשו את האשמים. עבור פוליטיקאים יריבים, בנקאים מוחלשים וחבריהם בתקשורת, המשבר הפיננסי בארה"ב הוא הזדמנות לתקוף את שר האוצר לשעבר בנימין נתניהו, ש"דחף את המוני ישראל לתוך הבורסה" - כפי ששמענו בימים האחרונים שוב ושוב.

שר האוצר לשעבר נתניהו הצליח בהרבה דברים בתקופת כהונתו, ובראשם שמירה על מדיניות תקציבית אחראית והורדה משמעותית של האבטלה באמצעות הגדלת התמריצים להיכנס לשוק העבודה. בכמה דברים אחרים הוא נכשל, למשל בבחירה לקצץ בקצבאות הזקנה במקום לחתוך בבורות השומן של עשירי ומקורבי הסקטור הציבורי. אבל בין אם תומכים בנתניהו ובין אם מתנגדים לו, את הקרדיט על שילוב כספי הפנסיה של הישראלים בשוק ההון הוא לא יכול לקחת.

הרפורמה בשוק ההון הישראלי, שבמרכזה הוצאת הממשלה משוק החיסכון והפנסיה, החלה כ-15 שנה לפני שנתניהו מונה לשר אוצר, והושלמה ברובה על ידי שרי האוצר והנגידים שפעלו כאן בשנות ה-80 וה-90. הרפורמה שביצע נתניהו, הידועה בשם ועדת בכר, ניתקה את קרנות הנאמנות וקופות הגמל מ"פועלומי" הדואופול של בנק הפועלים ובנק לאומי אבל כל כספי הקופות והקרנות היו כבר עמוק בשוק ההון כאשר הם יצאו משליטת הבנקים.

נתניהו לא יכול לקחת קרדיט (בימי הגאות) או דביט (בימי השפל) על רפורמות שבוצעו במשך 20 שנה. בימים של ירידות בשוק ההון, העובדה שקרנות הנאמנות וקופות הגמל מפסידות גורמת לחלק מהחוסכים להתגעגע לימים שבהם שוק ההון נשלט בידי המדינה. אבל בלי שוק הון גדול, נזיל ורחב, לא יכול להיות משק מפותח. אם הממשלה היתה שולטת היום בשוק ההון כפי ששלטה עד 85', היה לנו היום משק מפגר עם רמת תוצר לנפש נמוכה משמעותית.

האם שמעתם על לג מייסון, מלון פייננשל, בלקרוק, ונגארד, פידליטי, אקסא, סטייט סטריט, אליאנס ואביבה? אם אתם אנשי שוק הון ¬ בטוח שכן. אם אתם סתם חוסכים ומשקיעים בשוק ההון ¬ הסיכוי קלוש. מדוע לא שמעתם עליהם? הרי המשבר הפיננסי בעיצומו, בנקים קורסים בכל יום, ושמותיהם של כל המוסדות הפיננסיים בעולם מופיעים מדי בוקר בעיתונים. הסיבה פשוטה: מדובר בשמותיהם של עשרה מבין 30 מנהלי ההשקעות הגדולים בעולם, שמרוכזים בעיקר בניהול השקעות. מוסדות אמריקאיים ואירופיים אלה הם המקבילות של בתי ההשקעות הפרטיים הישראליים, אלה שמכונים בטעות בעיתונות הישראלית בשם "הברוקרים".

הסיבה שאתם לא קוראים עליהם בעיתונים בחודש האחרון היא שאף אחד מהם לא הוזכר יחד עם השורה הארוכה של מוסדות פיננסיים שעלולים לפשוט את הרגל, ושהממשלות צריכות להלאים או לתת להם סיוע. המשבר הפיננסי הבינלאומי שמתרגש עתה מרוכז בבנקים המסחריים, כמו ואשינגטון מיוצ'ואל וואקוביה, ובבנקים להשקעות, כמו ליהמן ברדרס ובר סטרנס.

בישראל, לעומת זאת, לא התעורר חשש ליציבות של הבנקים המסחריים הגדולים בחודשיים האחרונים. במשבר הפיננסי הקודם, לפני שש שנים, הבנקים הישראליים - ובראשם "פועלומי" היו המלווה הכמעט בלעדי של הסקטור העסקי, והמיתון המתמשך במשק איים על יציבותם הפיננסית. המשבר הנוכחי בשווקים מגיע כאשר חלק ניכר מהאשראי במשק מפוזר בשוק ההון, ולכן המאזנים של הבנקים בריאים יותר.

אם הסערה הבינלאומית תחריף יהיו מעט מאוד מוסדות פיננסיים בעולם שיישארו יבשים, וגם הבנקים הישראליים ישלמו מחיר כבד; אבל העוצמה הנוכחית שלהם מול הצונאמי הבינלאומי היא תעודת הצלחה לרפורמות המבניות שבוצעו במערכת הפיננסית.