המגע של צמחונים עם הסביבה, הלא צמחונית ברובה, יוצר סיבוכים ובעיות. על המורכבות של ארוחות משפחתיות ושל אכילה בחוץ עם חברים כבר כתבתי. במקרה של בני זוג שרק אחד מהם צמחוני, הצמחונות היא בהחלט אישו, אבל לא משהו שנפרדים בגללו. במקרה שלי, בן זוגי הוא זה שמבשל, ובתחילת דרכנו המשותפת הוא קצת התבאס מכך שהוא לא יכול לבשל ארוחות בשריות. כלומר, הוא יכול, אף אחד לא אומר לו לא, אבל אז הוא יצטרך להכין שתי ארוחות נפרדות. כיום הוא אוכל בעיקר נקניק ושניצלים מן המקפיא.
אבל, כשנכנסים ילדים לתמונה, הכל (באמת הכל, לא רק ענייני אוכל) מסתבך. אישה בהריון אחראית גם על הזנת העובר, ומתחילות להתעורר דילמות לגבי צמחונות במהלך ההריון. בפרק בסדרה "חברים", כשפיבי הצמחונית היתה בהריון וגילתה שהיא סליחה, התינוק חושקת בכריכי הנקניק של ג'ואי ולא מצליחה לשלוט בעצמה. כשהתינוק נולד, האם יכולה לשוב לצמחונות אבל ההורים צריכים להחליט מה יאכל התינוק. הסוגיה העיקרית היא כמובן בריאותית, אבל גם הסוגיה המוסרית נכנסת לעניין. האם לא צריך לתת לילד להחליט בעצמו? האם הימנעות מאכילת בשר בבית לא תעורר בו שאלות שהתשובה עליהן עלולה לגרום לו לטראומה? באיזה גיל אפשר להתחיל לדבר על הנושא וכיצד?
בלי שקרים בבקשה
ילדים אין לי, וגם לא תשובות לשאלות הנוקבות האלה, אבל אחיינים יש - תאומים בני תשע. אחד מהם אדיש לחלוטין לנושא הצמחונות שלי, והשני, שתמיד יושב לידי בארוחות משפחתיות, כלל לא. בפעם הראשונה שהוא שאל אותי למה אני צמחונית, חשבתי טוב טוב מה אני עונה לו כך שלא אשקר, לא אסתבך עם אמא ואבא שלו, ולא אגרום לו למצוקה מיותרת. עניתי שאני מעדיפה לא לאכול חיות שמתו. לשמחתי ולהקלתי, הוא קיבל את התשובה בלי דרמות מיוחדות.
לאחר מספר חודשים הרגשתי נוח להעמיק קצת יותר בנושא. באחד האירועים המשפחתיים האחיין שלי עבר איתי ליד המזנון, בדק מנה מנה והודיע לי מה אני יכולה לאכול ומה לא. באותו ערב, בן דוד שלי ואני דיסקסנו את הנושא בנוכחותו. הוא האזין בתשומת לב, ואז שאלתי אותו (ואני מעזה לכתוב את זה רק כי אחותי, בעלה ואמא שלי בחו"ל ולא יעשו בי לינץ' למקרא הדברים): "אמירי, לא מפריע לך שחיות סובלות ומתות כדי שתוכל לאכול בשר?" התשובה שלו היתה פשוטה: הוא אוהב חיות ולא רוצה שהן יסבלו או ימותו, אבל בשר טעים לו, והוא מעדיף את עצמו על פניהן. המחיר שנדרש ממנו כדי להיות צמחוני כבד מדי עבורו. זו, אגב, בדיוק התשובה של בן זוגי לשאלת המוסר והצמחונות, וכנראה שגם התשובה שלי לשאלה למה אני לא טבעונית.
עצה, מישהו?
אני שמחה מאד שהנושא נמצא על השולחן עם האחיינים שלי. אני שמחה שהם נחשפים לנושא הצמחונות ולקצת ממה שעומד מאחוריו, לפחות אצלי. אבל אני הכי שמחה שזה לא יוצר בעיות. כנראה שיותר שמחה מאשר אילו אחד מהם או שניהם היו מגיבים לאזכור הנושא במצוקה, חשים אשמה שבגללם מתות חיות ומחליטים להיות צמחונים ופותחים חזית מול ההורים שלהם. אני בטוחה שרבים מהקוראים חשים אחרת, מאוכזבים ממני או כועסים עליי. אבל כפי שכתבתי, כשיש ילדים בתמונה, הכל הופך להיות יותר מסובך.
אשמח לקרוא תגובות של קוראים שגדלו במשפחות צמחוניות, או שהחליטו להיות צמחונים כילדים, כמו גם תגובות של קוראים צמחונים שמגדלים ילדים. אני בטוחה שזה יעזור להרבה אנשים שמתחבאים ומתלבטים בנושא.