תזכירו לי מה זה?
תכנית הלהיטים הקלאסית של הערוץ הראשון, אז הערוץ היחיד, שקיבצה אליה את כל אמני ישראל וצילמה אותם באולפן, מזמרים על רקע פלייבק (קצת כמו הופעות באולפני הבי.בי.סי, או סדרות ההופעות ממועדון הביט, רק ששם האמנים באמת הופיעו). שלום חנוך (נראה בדיוק כמו היום), מתי כספי (איזה מלך הוא היה), אריאל זילבר (טרום-ההתחרפנות), יהודית רביץ (כשהיתה הילדה הכי יפה בגן), צביקה פיק (מסתבר שפאייטים היו כבר בסבנטיז) ושלמה ארצי (ג'ינס וחולצה לבנה) - כולם שם, צעירים, יפים ומזיזים את השפתיים מחוץ לסינק. לא לשכוח כמובן את קטעי הקישור הנונסנסיים של אלי דנקר ודורי בן זאב וכמובן הפתיחה הבלתי נשכחת עם הריקודים של ג'וקי ארקין, שהיו התשובה המקומית ל-"Soul Train" הקלאסית.
התוספת שתופסת
אין כאן תוספות מיוחדות, אבל יש מאגר זכרונות מלבב ועצם האסופה - תוצאה של נבירה כפייתית בארכיונים של הערוץ הראשון - היא תוספת בפני עצמה. כמעט 60 קליפים יש כאן, וכל אחד מהם חתיכת נכס צאן ברזל ולהיט ענק בזמנו (ה-DVD מתמקד בשנים הגדולות של התכנית, 1981-1977). אך זהו גם עקב אכילס של המארז - לו היה מדובר בביצועים חיים של אותם שירים, הרי שהיה לנו כאן גם ערך אמנותי בנוסף לנוסטלגי; מכיוון שמדובר בפלייבקים נותר רק להצטער שעורכי ה-DVD בחרו אך ורק בשירים המובנים מאליהם ולא נדדו קצת למחוזות הביזאר (ואין ספק שבאותן שנים היו גם אירועים פחות קונבנציונאליים שזזו שם במסדרונות הערוץ). זו גם הסיבה שהפוקוס נודד מהשירים למעברונים, שנראים לא קשורים לכלום - לא למוזיקה, לא תכנית ולא לערוץ - ומייצרים את התחושה שהם נכתבו ובוצעו בעזרת צמחי מרפא. האמת, אי אפשר להאשים אותם - במצב הצבירה הנכון אי אפשר לבקש יותר מהחיוך של אילנית.
אז להזמין פיצה?
רק אם היא תגיע בתור מאנצ'יז