אם להיות כנים, סימן השאלה שניצב מעל לראשה של שרה פיילין, המועמדת הרפובליקנית לתפקיד סגן הנשיא, היה הגדול ואולי המאיים יותר, בשעות שלפני תחילת העימות מול ג'ו ביידן, המועמד הדמוקרטי לאותו תפקיד.
בסיומו של העימות, שנערך לפנות בוקר באוניברסיטת וושינגטון, נמנעה פיילין מלחזור על הטעויות שהפכו אותה בעיני כמה כוכבי אקטואליה לקריקטורה של קנאות אידיאולוגית ובוסריות פוליטית. היא התאמצה לשדר אנרגיה חיובית, דיברה בביטחון ובעקביות על חזונה הפוליטי, ובסך הכל שיפרה לטעמי את אמינותה בעיני הציבור. אבל - ויש כאן אבל לא קטן ההצלחה תישאר שלה, ולא של מפלגתה. בעוד מספר חודשים או שנים, יוכלו היסטוריונים להכתיר את העימות הזה במילים - "פיילין שרדה; הרפובליקנים המשיכו לשקוע".
מיליוני הצופים בעימות ראו אמש את תחייתה של פיילין המקורית, האישה שהועמדה בפתאומיות מסחררת לפני 5 שבועות בלב ההמולה הפוליטית של מעצמה במשבר. היא כבשה את רגשות ההמונים בנוכחותה המרעננת, האנטי-ממסדית למדי, שמייצגת עבור אמריקאים לא מעטים ערכי יסוד יקרים.
מי שקורא את הפרשנים הליברליים ב"ניו יורק טיימס" ציפה אולי לפגוש אמש מועמדת רפובליקנית לסגן נשיא שאינה אלא תעלול שחוצה כל גבול במציאות המורכבת של המאה ה- 21; מעין פונדמנטליסטית שיצאה מהשלג ושחותרת בנוסטלגיה עיוורת אל העבר העגום שבו גופה של האישה לא היה בבעלותה, תורת האבולוציה הושמצה כמדע הקופים, והמודעות לאיכות סביבה נחשבה כטרחנות קלוקלת. לא זו האשה שראינו לפנות בוקר. מושלת אלסקה הוכנה היטב לעימות ובסיומו מותר להעריך שעוד נשמע ממנה ב- 2012 או ב- 2016. טינה פיי, הקומיקאית המבריקה שהפילה אותנו מצחוק בשבועות האחרונים עם החיקויים של הגמגום הפייליני, תצטרך לחפש מטרה סאטירית חדשה.
אבל כאמור, עם על ההערכה לתוכנית השיקום הפרטית של הגברת פיילין, תוצאות העימות לא באמת משליכות על המגמות שהולכות ומתחזקות במסע הבחירות הגורלי והמרתק של 2008 .
הסיכוי אבוד
הכל יכול לקרות בחודש הקרוב, אך לעת עתה נראה כי סיכוייהם של הרפובליקנים כמעט אבודים. חלק הראשון של העימות, שהוקדש לנושאי המשק, סגנונה של פיילין היה הרבה פחות מגומגם ממה שהשתקף בראיון הקטסטרופלי שנתנה ל-CBS. אבל, בדיוק כמו מקיין בעימות הראשון מול ברק אובמה, פיילין לא הצליחה להביא בשורה כלשהי למי שמצפים להתאוששות כלכלית. היא התחמקה משאלות ממוקדות בנוגע לנהלי משכנתאות ופשיטות רגל; ולא הצליחה להיחלץ מהנזק שגורם לדימוי שלה המצע האידיאולוגי הרפובליקני אשר דוגל בקיצוצי מסים לעשירים.
בחלק הזה של העימות ניצבה פיילין בפני מבחן לא קטן: יריבה הדמוקרטי ג'ו ביידן ניסה להבין איך מסתדרת הצעתו של המועמד הרפובליקני לנשיאות ג'ון מקיין לקצץ במיסים המוטלים על חברות גדולות עם העובדה שהמושלת פיילין הטילה מיסים על חברות נפט באלסקה. פיילין בחרה בנקודה הזאת, כמו בקטעים אחרים בעימות, להיות נאמנה לאינטרסים שלה, ולאו דווקא לצרכים של הקמפיין הזוחל של מקיין.
באופן דומה נקלעה פיילין למבוי סתום בשלב השני של העימות שהתמקד במלחמת עיראק. ביידן דחה בעקשנות את טענותיה של פיילין לגבי ההפוגה שמסתמנת לאחרונה בעירק והותירו אותה בלי תשובה של ממש. אף על פי שלטעמי ביידן היה שחקן המישנה בעימות, הוא היה אמש במיטבו. הוא היה אפילו טוב יותר מאובמה בעימות נגד מקיין. ביידן התמיד בסיכולים ממוקדים של החלטות בוש בנוגע לניהול המשבר במשק ובעירק ושכנע את מאזיניו כי תוכניותיו של מקיין ינציחו את מורשת בוש בתחומים החשובים לאמריקאים.
הבוחר בארה"ב משתוקק לשינוי. כדי לפייס כמיהה זו גייס מקיין לצידו את כוכב השביט מווסילה אלסקה; אמש השתכנע הציבור כי שרה פיילין אינה גימיק בחירות, אבל גם היא אינה יכולה לעמעם את התחושה שהדמוקרטים מסוגלים לתרגם טוב יותר לשפת המעשה את רצונות הציבור. אמריקאים ואמריקאיות רבים רוצים להאמין בסיפורה של שלגיה מאלסקה, אך סביר להניח שבעוד חודש רוב הבוחרים יעדיפו את טובת המציאות על פני כל אגדה.
*ד"ר מתיו סילבר הוא ראש החוג ללימודים רב-תחומיים במכללה האקדמית עמק יזרעאל.