השבוע הלכתי עם חברה למסעדה. התפריט והחוויה היו מוכרים עד לזרא. כתריסר מנות עיקריות בשריות, מקבב, דרך כבד עוף, גולש, סטייק אנטרקוט, פרגית, בורגר ודג וכלה במוסקה, ושתי מנות צמחוניות: רביולי ופטוצ'יני. ברוב המסעדות שמגישות בשר, יש מנה צמחונית או שתיים, וכמעט תמיד מדובר בפסטה. השאר חריגות לכאן או לכאן: מחד, מסעדות שאין בהן אף מנה עיקרית צמחונית. מאידך, כאלה שיש בהן מבחר גדול יותר של מנות צמחוניות שאינן דווקא פסטה.
מה שמביא אותי לשאלה למומחה לנימוסים והליכות: מה על הצמחוני הלא מיליטנטי אך אנין החך שיוצא לסעוד עם אוכלי בשר לעשות? ללכת אחריהם לאשר יבחרו ולהסתדר עם מנת הפסטה הקבועה (פיהוק), או שמא להטיל וטו על מסעדות שההיצע הצמחוני בהן דל ומוגבל? היכן עובר הגבול בין התחשבות בזולת הלא צמחוני לבין הדרישה הלגיטימית שהמסעדה תספק לנו הצמחונים חוויה קולינרית מספקת שאינה נופלת מזו שמוצעת לאוכלי הבשר?
הזמנתי את הרביולי וסגרתי עניין
ברוב המקרים אני לא מטילה וטו. השבוע, במסעדה האמורה, הזמנתי את הרביולי וסגרתי עניין. אבל בארוחות שאני מארגנת אני יותר בררנית ובהחלט פוסלת מסעדות שלא טורחות להציע לצמחונים יותר ממנה אחת או שלא מתאמצות ליישר קו קולינרי במנות הצמחוניות עם הקו המנחה של המסעדה. זה נותן לי הרגשה של סועדת סוג ב'. בבחינת, יש את הצמחונים הנודניקים האלה, צריך בתפריט מנה שהם יוכלו לאכול, אז נסגור את הסיפור עם פסטה. אנחנו לא מסעדה איטלקית אמנם, אבל זה מה יש. את כל היצירתיות, הייחוד, הדמיון וההשקעה נשמור למנות הבשריות.
במקרה שלי, בשל היותי אלרגית לפטריות, הבעיה חריפה יותר. לעיתים המנה הצמחונית הבודדת כוללת פטריות, ואז, עם כל הרצון הטוב, פשוט אין לי מה לאכול. פעם לא הייתי עושה עניין גם מזה ואוכלת מנות ראשונות. "אני תמיד מסתדרת" היתה הסיסמה שלי. הגישה שלי היתה שאני זו שחריגה, שמגבילה את עצמה, ואף אחד לא צריך לסבול בגלל זה. אבל מתישהו ההשקפה שלי השתנתה. ברור שאפשר להסתדר, אבל למה צריך? לא מגיע לנו להתלבט בין מבחר מנות ולאכול אוכל יצירתי ומגוון כמו חברינו לשולחן? כמו כל צרכן מודע, אני מעדיפה לנצל את כוח הקניה שלי כדי לעודד מסעדות ידידותיות לצמחונים ולתגמל אותן על ההשקעה בקבוצה שאני משתייכת אליה.
הצמחוני לעולם לא ירעב!
זה לא שהתחשבות בצמחונים דורשת ממסעדות יותר מדי. לא ניתן לטעון שהיא עולה למסעדות המון כסף. להיפך, מנות צמחוניות לרוב זולות יותר ממנות בשריות. גם לא קשה ומסובך מאד להכין מנות צמחוניות. כל מה שנדרש הוא קצת מודעות. לשמחתי, גיליתי שמסעדות ידידותיות לצמחונים לא חסרות, לפחות לא באזור המרכז. בנוסף להמון מסעדות ספציפיות, ישנם מטבחים שלמים שידידותיים לצמחונים: הצמחוני לעולם לא ירעב או ייאלץ לחיות על לחם צר ומים לחץ במסעדות איטלקיות. גם ברוב המסעדות האסיאתיות ההיצע הצמחוני עשיר ומלבב, במיוחד בכאלה שמאפשרות להחליף את החלק הבשרי של המנה בטופו. וכמובן שבבתי קפה, באשר הם, יוכל הצמחוני הרעב להתפרע לגמרי לנוכח מגוון הקישים (יאמי!), הסלטים והכריכים, לכל הפחות.
אני חושבת שככל שיותר בעלי מסעדות יבינו שהעדר היצע צמחוני ראוי עולה להם לא רק בסועדים צמחונים אלא גם בחבריהם לארוחות, כך תגדל הנכונות שלהם לעשות את המאמץ הלא מאד גדול כדי להרחיב ולגוון את ההיצע הזה. לכן חשוב בעיניי להגיד, לבקש, לדרוש במקום להיות פולנים טובים ולהגיד, "אני לא רוצה להכביד על האחרים", "לא נעים לי", "אני כבר אסתדר" ושאר ירקות. אחרת, כנראה שלנצח נאכל חרב. או פסטה.