שנת שלום? הצחקתם את המזרח התיכון

השנה החדשה צפויה להיות, כרגיל, עמוסה באיומים ביטחוניים. אם תשאלו את אנשי מערכת הביטחון הם יגדירו אותם כ"אתגרים ביטחוניים", כדי לא להבהיל את כולנו, אך על פי הערכות מדובר בשנה מכריעה כמעט בכל החזיתות: החזית האירנית תגיע כמעט לשלבים המעשיים של תוכנית הגרעין, החזית הלבנונית או אם תרצו החיזבאללאית מאיימת להכות לא רק באיזור הצפון, וכמובן החזית הפלסטינית שעלולה להתפרץ גם מתוך הגדה המערבית. עם כל אלו בפנינו, נראה שהשנה נתמקד בעיקר בשנה הטובה לדוד הגיבור אשר על המשמרת.

הן במערכת הביטחון והן בדרג המדיני הבינו כבר מזמן שהסנקציות הבינלאומיות לא יובילו את נשיא המעצמה האיסלמית מחמוד אחמדינג'אד להפסיק את תוכניתו הגרעינית, ואין ספק שהשנה הקרובה תהיה שנת הכרעה בהקשר האירני. למרות שהמשפט השכיח ביותר בשנה החולפת היה "כל האופציות נמצאות על השולחן", ונראה שבישראל ימשיכו לחכות עד לרגע האחרון על מנת להכריע האם לשלוח את מטוסי חיל האוויר לבקר באירן.

ההערכות האופטימיות מדברות על כך שנקודת האל-חזור תגיע בסוף 2009, כך שנראה שבשנה העברית החדשה אין לצפות למבצע "אופרה" נוסף, מבצע שאולי נזכה לראות בשנת תש"ע. עם זאת, השנה תהיה בעיקר שנת מוכנות לקראת המבצע המכריע, כך שממערכת הביטחון צפויות להתגבר הקריאות בדבר מוכנות העורף לקראת המתקפה מנגד שתבוא, והיא תבוא, לאחר תקיפה באירן. הדיבורים על הגדלת התקציב לטובת ערכות המגן יימשכו גם הם בטונים גבוהים יותר, ותצוגות הנשק מצד ישראל ואירן יימשכו באמצעי התקשורת במשחק שמנצחים גדולים לא יהיו בו. אבל מי יודע – בכל זאת מדובר בשנת בחירות באירן. ייתכן שכבר בשנה הבאה נתמודד עם נשיא קצת יותר חביב שבסך כל יתנגד לכיבוש.

גם בישראל וגם בסוריה מצחצחים את החרבות לקראת היום שאחרי כישלון המגעים להסכם שלום בין המדינות, כך שהזירה הסורית ממשיכה להיות עיקר החשש של צה"ל. בישראל כבר מתכוננים מעל לשנה וחצי לעימות אפשרי עם המדינה, עימות שיחזיר את ישראל לזירת הלחימה הסימטרית המוכרת והידועה עבור צה"ל, או עבור מי שברק אוהב לכנות "הצבא הטוב ביותר במזרח התיכון". בהערכות המצב מדברים בישראל על צבא סורי מאומן ומאורגן היטב, חמוש באלפי טילים שיכולים להכות כמעט בכל נקודה בישראל, כוחות נ"מ מתקדמים ויחידות גרילה דמויות חיזבאללה, שינועו בבגדים וברכבים אזרחיים ויפתיעו את כוחותינו בשטח הסורי. כך או כך, נראה שבשנה הקרובה הלהבות באיזור רמת הגולן לא יתגברו, שכן הממשל הסורי נמצא כעת במצב עדין מאוד, כשהוא נע בין התקרבות למערב וארצות הברית לבין הידידה האירנית שלוחצת על המשך המאבק בישראל.

מהצד הלבנוני של הזירה, גם חיזבאללה יודע שמלחמה עם ישראל תגרום לו בעיקר לבעיות פנימיות במדינתו, מה שמבטיח את המשך שהותו של חסן נסראללה בבונקר, ושיגור איומיו היישר מתוכו. עם זאת, סביר להניח שזרועו הארוכה של הארגון תכה בישראלים בנקודה כלשהי בעולם כנקמה על חיסולו של עימאד מורנייה. אלא אם יהיה מדובר בפיגוע שישראל תתקשה להתמודד עימו, במערכת הביטחון צפויים לשמור על איפוק יחסי על מנת שלא להיגרר למלחמה נוספת, שספק אם תושבי הצפון או תושבי דרום לבנון יצליחו לעמוד בה, כשנתיים לאחר מלחמת לבנון השניה.

בצה"ל ובמערכת הביטחון מופתעים מאוד מהעובדה שחמאס הצליח לעמוד עד כה בהסכם הרגיעה, ונראה כי בעזה צפויים לדבוק בה גם בחודשים הקרובים. הבעיה מתחילה כשבישראל צופים בהתחמשות וההתארגנות חמאס לקראת "היום שאחרי", ומהצד השני ממשיכים לשמוע על העיכוב במיגון ישובי מערב הנגב. אך בישראל כבר לא מדברים רק על רקטות. חמאס בונה יחידות יעודיות למבצעים נגד כוחות צה"ל על גדר המערכת, ואפילו הקים יחידות צבאיות שמטרתן לבצע "פיגועי איכות" ביישובים הסמוכים. לא צריך להשלות את עצמו. אולי בחודשים הקרובים השקט יישמר, אך ככל הנראה לא מעבר לכך. נראה שבשנה הקרובה גם קרית גת ואשדוד יצטרפו לטווח הרקטות הבלתי נגמר של חמאס, צה"ל ישוב למבצעים קצרים בעומק הרצועה והגנרלים ימשיכו ללחוץ על מבצע רחב היקף.

ומה לגבי גלעד שליט? מאז שנפל בשבי בישראל נדמה שהמשא ומתן לשחרורו לא התקדם. בימים אלה נקלע למבוי סתום, ועד להתקדמות משמעותית צריכה ישראל לבצע צעדים מרחיקי לכת כדי להביא לשחרור החייל. על רקע המצב הפוליטי בישראל, המחלוקת על שמות האסירים שישוחררו וחוסר ההיענות מצד חמאס להתגמש בתנאים, נראה שהחייל השבוי יבלה את מרבית השנה הקרובה עמוק ברצועת עזה.

שנה שקטה יחסית עברה על אנשי פיקוד המרכז, אך גם להם ברור כי בתשס"ט הם צפויים להיות עסוקים מתמיד. דבר אחד בטוח: חמאס יעשה הכל על מנת להשתלט גם על הגדה בשנה הקרובה, והוא צפוי לעשות זאת בדיוק בחודש ינואר הקרוב, אז אמור אבו-מאזן לסיים את תפקידו, ובחמאס רואים זאת כהזדמנות מצוינת לתלות את הדגל הירוק מעל כל כפר בגדה. השאלה אינה האם יהיה עימות בין פתח וחמאס אלא מתי. שאלה מהותית יותר היא באיזה שלב תתערב ישראל לטובת אנשי אבו מאזן, ובכך סביר להניח שתביא לעימותים אלימות ברחבי הגדה, מהם יסבלו הן חיילי צה"ל והן המתנחלים.

למערכת הביטחון ברור שאסור לאפשר לחמאס לעלות לשלטון בגדה. רק המחשבה על רקטות קאסם אל עבר מרכז הארץ או על תל אביב עצמה גרמה לישראל לבצע כבר השנה גל גדול של מעצר אנשי הארגון, מלחמה במוסדות הצדקה בערים המרכזיות ומאסר מנהיגיה. עם זאת, לפחות על פני השטח, ברור כי עימות בתוך הגדה הוא כמעט וודאי.

בחודשים האחרונים ראינו רק את קצה הקרחון בכל הנוגע לעימותים בין המתנחלים לבין כוחות הביטחון. במערכת הביטחון צופים מהצד כמעט בחוסר אונים בהתחזקות המשמעותית של הימין הקיצוני ברחבי הגדה. האידיאולוגיה הקיצונית צוברת יותר ויותר אוהדים, בעיקר על רקע ההקלות לפלסטינים והדיבורים על פינוי אפשרי של מאחזים ביתי חוקיים ובה בעת שהביטוי הנפוץ ביותר בקרב נערי הגבעות היא "תג מחיר". המטרה ברורה: כל פינוי יביא עמו גל התפרעויות בכל רחבי הגדה, מדרום הר חברון ועד לצפון השומרון. ההתפרעויות יופנו נגד כולם - פלסטינים וחיילי צה"ל.

בצה"ל ובעיקר במשטרת מחוז ש"י מחכים לפעילות משמעותית של השב"כ, כנראה הגורם היחידי שיכול למנוע התלקחות כוללת של נערי הגבעות. לצה"ל יש די בעיות עם הפלסטינים, ולמשטרת מחוז ש"י עם כח האדם המצומצם שלה. מנהיגי ההתנחלויות הקלאסיים, דוגמת מועצת יש"ע, זה מכבר הפכו לאויבי המתנחלים הקיצוניים, כך ריסון המשולהבים הצעירים בעזרתם אינה אופציה. חלום ארץ ישראל השלמה תם? אולי רק אולמרט חושב ככה.