מישהו ראה את האוטובוס?

השעה היא עשר ושלושים בלילה, סופו של יום ארוך וחם. בחור עיוור עומד לו ברציף בתחנה מרכזית החדשה בתל-אביב, ממתין לקו 351 של "מטרופולין" לנתיבות. אולם דווקא באותו לילה החליט הנהג לעמוד קצת רחוק משפת הרציף, כך שהעיוור אינו מרגיש באוטובוס שהגיע. האנשים שעברו לידו בדרכם לעלות עליו, לא טרחו לעזור או להודיע לו שהאוטובוס כבר כאן. חמש דקות חולפות, בינתיים האוטובוס עוזב והרציף מתרוקן, ורק אז לפתע העיוור תופס את שאירע. זה היה האוטובוס האחרון שלו לאותו יום. הוא מפחד שייאלץ לבלות את הלילה על אחד הספסלים בתחנה עד לבוקר המחרת, ומונית ספיישל לדרום בשעות שכאלה ודאי ותעלה לו מאות שקלים.

למזלו, מבחינה בו קבוצת אנשים טובים ואכפתיים יותר, הממהרים לסייע לו ובזכותם מספיק הוא לתפוס האוטובוס המהיר האחרון לבאר שבע, שם כבר נאלץ לקחת מונית למקום מגוריו במאה וחמישים שקלים נוספים. וכך בסביבות שתיים בלילה הוא מגיע סוף סוף לביתו, תשוש ורעב, אבל בעיקר עצוב ומתוסכל ממה שאירע. כן, אלו הם למשל הרגעים שבהם הכי קשה להיות מוגבל. רגעים שבהם אתה נאלץ לשוב ולהתעמת פנים אל פנים עם מגבלתך ולהבין שלא תמיד תוכל לה. לא משנה כמה עצמאי, לוחם ומנוסה תהיה, היא תמיד קימת ונמצאת שם.

מתברר שמקרה כזה, הנגרם כתוצאה מחוסר תשומת לב מספקת של הנהגים והנוסעים כאחד, הוא אינו היחיד. לפני מספר חודשים שודרה כתבה בערוץ עשר, בה צולם בחור עיוור שהמתין במשך שעות בתחנה עם כלבו, מבלי שאף נהג אוטובוס או מונית יעצרו לו. אז הצהיר שאול מופז בהיותו שר התחבורה, כי הוא רואה את הדברים בחומרה ויש לטפל בכך. בינתיים לא נראה שנעשה דבר. מקרה דומה נוסף אירע גם למוטי, עיוור נכה צה"ל שהוזמן לראיון בתכנית טלוויזיה ונהג המונית שבא לאספו סירב להסיעו יחד עם כלב הנחייה שלו.

למורן מגבעתיים, כבדת ראיה שכביכול רואה קצת, יותר קל לי להסתדר לעומת עיוור מוחלט אך זה עדיין קשה. "בימי הראשונים בדירתי, הייתי צריכה ללמוד באיזו תחנה לרדת ונאלצתי לבקש מהנהגים שיודיעו לי כשנגיע לתחנה. פעם אחת, למרות שביקשתי מהנהג שיודיע לי כרגיל, הרגשתי שאנחנו נוסעים קצת יותר מדי ממה שאני זוכרת ושאלתי אותו אם עברנו כבר. תשובתו הייתה מנוכרת וחסרת רגישות: "שכחתי להגיד לך, תרדי בתחנה הבאה ותחצי הכביש לקו הנגדי". לפעמים יש גם נהגים שאפילו לא עונים כשמבקשים מהם. במקרה כזה ובכלל, כרוז או הקלטה כמו ברכבת יוכלו לסייע". חשוב למורן להוסיף שלא הכל שחור "יש גם בנהגים מדהימים ואכפתיים אני נתקלת, אבל מעטים".

על כך מוסר בתגובה רון רטנר, דובר אגד: "אגד מסיע לאלפי נוסעים לקויי ראייה ועיוורים מדי יום, בעוד שבדרך כלל מדובר על נוסעים העושים שימוש בקו קבוע והיכרותם עם הנהג טובה מאוד. לכן נראה כי ההכללה זו שבנושא איננה מוצדקת. מעבר לכך, אגד כן מכשירה נהגים למתן שירות מיטבי לבעלי מוגבלויות בכלל ולנוסעים לקויי ראייה ועיוורים בפרט. זה כולל מפגשים עם אנשים בעלי מוגבלויות לצורך הבנת קשייהם בשימוש בתחבורה הציבורית, וכן הרצאות עיוניות בנושא. עד כה עברו את ההכשרות מאות נהגים ובעתיד כל נהגי אגד אמורים לקחת חלק בתוכנית. יצוין כי אגד מייחסת חשיבות רבה במתן הכשרה לנהגים, כדי שישמשו מודל לחיקוי מבחינת היחס וקבלת השונה מאיתנו. כמו כן עקב פנייתכם, נעלה הנושא בקרב הארגונים החברתיים המשמשים כמארגני הסדנאות ונוודא כי היבט זה של רגישות כלפי אוכלוסייה זו מועבר כראוי."