פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      על איזו פשיעה אתם מדברים?

      עו"ד משה מרוז וניצב (בדימוס) יוסי סדבון מגיעים להסכמה מפתיעה: הפשיעה לא הרימה ראש, והשנה ארגוני הפשע לא כל כך מאיימים

      משפחות אבוטבול, אברג'יל ואלפרון כיכבו בשנה האחרונה בשיחות הסלון של בתים רבים בישראל. רבים מהישראלים גילו ידענות מופלגת בקורותיה של כל אחת ממשפחות הפשע ובמאבקי הכוח ביניהן, ולמתבונן מהצד היה נדמה שנתניה היא שיקגו של תחילת המאה הקודמת וזאב רוזנשטיין הוא לא פחות מהגרסה הישראלית לדון קורליאונה. הפוליטיקאים והתקשורת, כל אחד מסיבותיו, טיפחו בשקדנות את ההיסטריה שהתפתחה סביב ה"איום החדש" ולאחר שנים רבות אף דחק את הסוגיה הביטחונית לשוליים.

      הפרשנים ונבחרי הציבור גם לא חסכו במילים כדי להרתיע בפני חומרת התופעה: "איום אסטרטגי על החברה הישראלית", "יותר מסוכן מהגרעין האירני", "נחצו כל הקווים האדומים", "פיגוע פלילי" היו רק מקצת מהתיאורים שהוצמדו לאירועים הפליליים בשנה האחרונה. אבל האם באמת מדובר בתופעה חדשה שהתפרצה לפתע לחיינו? האם יש בסיס לתחושה כי הפשע נמצא בכל פינה והפושעים הפכו לנועזים ולמתוחכמים יותר? כדי לענות על שאלות אלו פנתה מערכת וואלה! חדשות לשני מומחים שמכירים היטב את עולם הפלילים בישראל משני צידי המתרס וליוו אותו לאורך שנים רבות: ניצב (בדימוס) יוסי סדבון ועו"ד משה מרוז.

      "הדימוי של ארגוני פשיעה גדולים ומאיימים רחוק מהמציאות ונוצר במשותף על ידי המשטרה והתקשורת כדי לשרת את מטרותיהם", קובע עו"ד מרוז, מבכירי הסניגורים הפליליים בישראל שבין לקוחותיו הבולטים נמנו בין השאר גם האחים אלפרון ואתי אלון. "המשטרה מאדירה את דמותם של ראשי המשפחות והופכת אותם לסופרמנים כדי להצדיק את המחדלים שלה, לתרץ את אי הצלחתה לתפוס את העבריינים האמיתיים שביצעו בפועל את הפשע וכדי לדרוש עוד ועוד תקציבים".

      עו"ד מרוז גם לא חוסך ביקורת מהתקשורת ומראשי המשפחות עצמם: "התקשורת נותנת לכך יד כי זה עוזר לה למכור עיתונים וראשי המשפחות מתאהבים בדימוי הכל יכול שנוצר לגביהם". לדבריו, למרות החשיפה לה זוכה הפשיעה בשנים האחרונות, לא נרשמה עלייה משמעותית במספר האירועים הפליליים: "בסופו של דבר מספר הכדורים שנורו בשנים האחרונות לא גדול יותר מהמספר שנורה לפני עשור ומה שהשתנה היא רק ההסלמה המילולית שמתארת את אותם האירועים. כמי שהיה סניגור גם בשנות ה-70 אני אומר שלא כצעקתה, גם אז מעשי רצח נעשו בשיתוף של כמה אנשים, אבל אף אחד לא קרה לזה ארגוני פשיעה".

      עו"ד מרוז סבור כי העיסוק הנרחב במשפחות הפשע בארגוני הפשיעה משיג דווקא את התוצאה ההפוכה ומרחיק את מערכת אכיפת החוק ממיצוי הדין עם העבריינים. "במשטרה פיתחו וטיפחו את התיזה של ארגוני פשיעה גדולים ומסועפים ובעקבות כך התרחקו מהפושעים שיורים בפועל את הכדורים ומבצעים את הפשעים, שבסופו של דבר נותרים חופשיים". לדבריו, "האדרת שמותיהם של 'ראשי משפחות הפשע' על יד המשטרה בונה ומחזקת את אותם האנשים, שהם בשורה התחתונה יצירי כפיה של המשטרה".

      עו"ד מרוז גם טוען כי למשטרה יש אינטרס ללבות את האווירה ולחזק את הדימוי של עלייה בפשיעה: "אם הפשיעה כביכול גואה, אז למשטרה גם יותר נוח לבקש יותר כסף". עו"ד מרוז מודה אמנם שחלה הסלמה מסוימת ברמת האלימות, אבל מייחס זאת למניעים חברתיים-פסיכולוגים ולא להשתכללות דרכי הפעולה של העבריינים עצמם: "אין ספק שאובדן הערכים בחברה והרדיפה אחר כסף קל גורמים ליותר אלימות, אבל אין לזה כל קשר לארגוני פשע".

      "אין גידול בפשיעה"

      במפתיע, גם ניצב (בדימוס) סדבון, ששימש בעבר כראש אגף החקירות במשטרה וכמפקד מחוז תל אביב, סבור כי אין יסוד לתחושה כי חלה עלייה במימדי הפשיעה. "אני לא סבור שניתן להבחין בגידול בפשיעה בשנים האחרונות. נכון אמנם שעלו לכותרות מספר מקרים שחפים מפשע נפגעו במהלך חיסול חשבונות בין עבריינים, אבל גם תופעות כאלו קרו בעבר ואף בהיקפים גדולים יותר. אם בוחנים את התופעה מבחינה כמותית לא נרשמה עלייה ביחס לשנים קודמות".

      סדבון גם אינו סבור כי דרכי הפעולה של העבריינים השתכללו: "אני לא מבחין בכניסה של עבריינים לתחומי פעילות שלא היו ידועים ומוכרים בעבר". גם הפעילות חובקת העולם שיוחסה לאחרונה למשפחות הפשע לא מפתיעה את סדבון: "פעילות עבריינית של ישראלים מחוץ לגבולות המדינה היא תופעה שהמשטרה מתמודדת עמה כבר שנים ארוכות".

      פעילות המשטרה דווקא זוכה לשבחים מפי סדבון והוא מצביע על יחידת "להב 443" שהוקמה בתחילת 2008 כדי "למגר את ארגוני הפשיעה" כנקודת מפנה בטיפול בעבריינים. "נפל דבר בישראל וכעת נרשם שיפור גם הפעילות המודיעינית וגם הפעילות המבצעית של המשטרה, זה אמנם עדיין לא מספיק, אבל זה שיפור לעומת מה שהיה בעבר".

      לדבריו, המפתח לטיפול בפשיעה הוא פגיעה בבסיס הכלכלי של ארגוני הפשיעה. "חייבים לפגוע בתשתית הכלכלית של הפושעים, ולשם כך יש להתמיד באכיפת החוק להלבנת הון ולשמור על קשרים הדוקים ועל שיתוף פעולה בין המשטרה לבין רשות המסים והרשות להלבנת הון. פעולה מתמשכת כזאת תיתן תוצאות, גם אם מדובר בתהליך ארוך והדרגתי".

      סדבון אינו שותף לתחושת האופוריה שנראה כי ליוותה בכירים במערכת אכיפת החוק עם הסגרתו לארה"ב של זאב רוזנשטיין והסגרתם הצפויה של האחים אברג'יל. "החשיבה כי הפשע ייעלם אם ראשי ארגוני פשע ייעצרו או יוסגרו למדינות זרות אינה נכונה. צריך להבין שבפשיעה אין ואקום. אם אדם אחר יוצא מהזירה, אחר מחליף את מקומו".

      גם הפוליטיקאים לא יצאו נקיים: סדבון מותח ביקורת על היעדר הגיבוי מצד הדרג הפוליטי למשטרה וקשר זאת לחקירות שנפתחו לאחרונה נגד נבחרי ציבור בכירים. "המשטרה עושה את תפקידה נאמנה ופתחה בחקירות נגד אישי ציבור, שמטבע הדברים לא רוחשים אהדה למשטרת ישראל". סדבון גם אינו מרוצה מהתקציב, הלא מספיק לדבריו, שמוקצה למלחמה בפשיעה: "לא נותנים מספיק תקציבים למשטרה ולא מבינים שהמאבק בפשיעה היא תהליך ארוך טווח שלא תמיד מראה תוצאות באופן מיידי".