הלב

למי שלא נמנה על המחנה של אלה שחיכו לאלבום החדש של Spiritualized (מחנה שאחרי התקליט הקודם שלהם, “Ladies And Gentlemen We Are Floating In Space”, אחד האלבומים הבריטיים המרכזיים של 97', ודאי גדל באופן משמעותי), התחושה הראשונית מהאזנה לתקליט החדש היא התחושה המעט מעיקה של להיכנס באמצע סרט. אתה יודע שזה מעניין אותך, אתה רוצה לדעת עוד, ובה בעת אתה נאבק עם הרגשה קצת מציקה שאתה לא ממש יודע על מה מדברים, שהפסדת את ההתחלה, ואם לא תיכנס לסוד העניינים מהר, אולי עדיף לוותר.

באופן כמעט רשמי “Let It Come Down” הוא תקליט הגמילה של ספיריטואלייזד, או יותר נכון של ג'ייסון פירס, מנהיג הלהקה, שבתקליט החדש, יותר מכך שהוא הנהיג להקה, הוא עמד בראש גדוד של מאה נגנים ושלל זמרי גוספל. בשביל להשתתף בייסורי הגמילה של פירס, רצוי היה להשתתף קודם לכן בייסורי ההתמכרות שלו. מאז שהקים את ספיריטואלייזד בתחילת שנות התשעים, אחרי קטיעת היחסים שלו עם סוניק בום (שותפו לספייסמן 3), מתעסק פירס בעיקר בבעיות הלב (שנוגעות למערכת היחסים המתוקשרת שלו עם הקלידנית לשעבר של ספיריטואלייזד, קייט רדלי, שגרמה גם לריצ'רד אשקרופט מה-Verve לכתוב כמה וכמה שירי אהבה עצובים), בעיות המחט, ויחסי הגומלין ביניהם.

כמי שהוגדרו כלהקה ניאו-פסיכדלית, התאפיינו ספיריטואלייזד מההתחלה בצלילים אפלים שעוטפים אותך ודורשים נכונות להיכנס לתוכם. מי שהיתה לו הנכונות הזאת מצא בספיריטואלייזד סימולציית צלילה משכנעת ומוזיקת רקע להתנסויות נרקוטיות או סתם לשכיבה במיטה באמצע הלילה. לכל השאר הם יכולים להישמע בומבסטיים, נודניקים ויומרניים.

עכשיו, ארבע שנים אחרי התקליט הקודם, חוזר ג'ייסון פירס. יהיה זה מוגזם לומר שהוא אדם חדש, אבל ניכר שעברו על הבחור תהליכים (גמילה מסמים, הולדת בת), ולשמחת מאזיניו מדובר בתהליכים לא פחות אמוציונליים מקודמיהם, אם לא יותר. ג'ייסון פירס, כהרגלו, מחפש את הגאולה, כשהמוקדים העיקריים לחיפוש הם עדיין הסמים (כלומר הגמילה מהם, כמו ששירים עם שמות כמו “The Twelve Steps” מראים), האהבה (אם כי פירס התוודה לאחרונה לסוג חדש של אהבה), והפעם, יותר מתמיד, גם הדת. התקליט, שעדיין מכיל את הצלילים האפלים הרגילים של ספיריטואלייזד (שמזכרים לפעמים גם את ימי ספייסמן 3), בצירוף תזמורתיות מרשימה, מושכים מצד שני יותר ויותר לכיווני קאנטרי, עם ליווי מתמיד של זמרי/ות גוספל. הקול החלש, הלא מרשים אך המאוד אישי של פירס, מתוודה על הרגשות והבעיות שלו בצורה הכי פרסונלית וישירה מקדימה, בעוד שזמרי הגוספל מחזקים את דבריו ברקע וכמו מתרגמים את החיפוש והכאב האישי של האיש לכמיהה אוניברסלית לישועה.

לאורך התקליט חוזר פירס באופן רפטטיבי על מנטרות כמו “Into your soul” (מתוך שיר הפתיחה של התקליט, “On Fire”), “Come on baby stop your crying” (מתוך הסינגל הראשון, “Stop Your Crying”), ולבסוף השאלה שכולנו היינו רוצים לדעת עליה את התשובה – “Lord, can you hear me when I call?”. נראה שאם פירס יתעקש מספיק, אולי הוא עוד יקבל תשובה.