כתובת הפשיעה היתה על הקיר

הבעיות הקשות של הפשיעה בישראל נובעות מכך שלא השכלנו לראות את הכתובות על הקיר. לא השכלנו להבין את בעיות היסוד היוצרות פשיעה בישראל ולא הבנו שיש לבצע טיפול שורש בבעיה ולא טיפול קוסמטי חיצוני המטייח את הרקב ומאפשר לו להעמיק ולפגוע בבשר החי של החברה.

עיקרי הבעיות החברתיות בישראל הקשורות לפשע הן בראש ובראשונה התנגשות התרבויות. ישראל היא ארץ ענייה במשאבים, אשר בתחומיה הצרים קיימות כ–90 קבוצות אתניות. העליות הגדולות מצפון אפריקה בשנות ה-50 של המאה הקודמת יצרו שלל בעיות של התפוררות תרבותית בדור הראשון, אך בעיקר נפגעו על ידי התהליך הזה הדור השני והשלישי. חלק גדול ממשפחות הפשע בישראל מקורן בדור השלישי והרביעי של עלייה זו.

לא למדנו מהשגיאות הקשות של קליטת העלייה מצפון אפריקה והנה אנו חוזרים על טעויות אלו לגבי העלייה האתיופית ובמידה מסוימת גם כלפי העלייה מחבר העמים, עם תוצאות חמורות התורמות לסחרחרת הגורמים התורמים לפשיעה. גורם נוסף הוא התפרקות החברה הישראלית ממערכות נורמות מייצבות ומלכדות כמו הציונות, הסוציאליזם וערכי המסורת היהודית. בעקבות כשל חינוכי מתמשך נוהה הנוער אחר הדוניזם, כסף וכוחניות. דוגמאות לכך אנו רואים מדי יום בדיווחי אמצעי התקשורת השונים. תכניות וסדרות טלוויזיוניות רבות המשודרות בערוצים השונים עוסקות בהדוניזם לסוגיו, כאשר תככים, כוחניות וכסף הם התבלין המרכזי בתסריטים וב"תרבות" שהנוער סופג ולצערי גם מעריך.

תופעה שהפכה לסכנה אסטרטגית מבחינה חברתית במדינת ישראל היא בעיית הסמים. שיעור המשתמשים בסמים בישראל הולך וגדל משנה לשנה וגיל המכורים הולך ופוחת ומגיע אף לבתי הספר היסודיים. ההבדל השקרי בין סמים קשים וקלים עושה שמות בנוער. אין סמים קלים. הקנביס לצורותיו נעשה חריף יותר וקנביס ה"הידרו" מכיל חומר פעיל חזק ביותר. הוא יוצר דיכאונות אובדניים, פסיכוזות ופלאשבק, דהיינו הזיות הצפות ועולות גם ללא לקיחת סם. חלק גדול ממעשי האלימות במשפחה, בבתי ספר, ובתאונות הדרכים קשור באלכוהול וסמים וחלק ניכר מעבירות הרכוש מבוצע לשם מימון צריכת סמים.

יש דרך לטפל בנפגעי הסמים. במרכז לשיקום נפגעי סמים בנווה צדק אנו מגיעים להצלחה של כ-40% מהמכורים לאופיאטים אשר הצליחו להתנקות ולחזור למסגרות הנורמטיביות. הצלחה זו מונעת סבל רב מהציבור וחוסכת תיקים פליליים רבים מהמשטרה, השפיטה והשב"ס. אך התמיכה במוסדות גמילה אלו על ידי הממשלה והעיריות אינה מספקת כלל. ראוי וצריך לתת יותר משאבים למניעת הפשע, תהליך שהיה חוסך, בסופו של עניין, צרות וכסף רב משהושקע. על כך יסכימו גם כלכלנים ופקידי הממשלה, כשיראו שאפשרית הצלחה ותשואה בעצם מניעת הפשיעה יותר מאשר הטיפול בה לאחר שכבר בוצעה.

לבסוף, בעיית הפשיעה המאורגנת. פשיעה זו בתחומי הסחר בנשים, סמים, הימורים, הלבנת הון וגביית דמי חסות הלכה וגאתה לעיני כל. איש בישראל לא רשאי לומר שלא ידע על היקף הפשע המאורגן ושלוחותיו. לרשויות אכיפת החוק היה נוח להתעלם באופן יחסי מפעילות משפחות הפשע כל זמן שהן לא הפריעו בגלוי למשטרה ללא פגיעה בוטה בציבור. אי העשייה הזה התנפץ בפני הציבור בישראל בשנים האחרונות ובייחוד בשנה האחרונה, שבה היינו עדים למלחמות הפשע שבהן נפגעו ואף נרצחו אזרחים תמימים. נראה כי המשטרה ורשויות החוק החלו להתעורר לאחרונה ולהבין את המצוקה ותחושת חוסר הביטחון. נקווה שמאמציהם יישאו פרי ושלא יהיו בבחינת מאוחר מדי ומעט מדי.

* פרופ' שלמה גיורא שוהם, חתן פרס ישראל 2003 בחקר הקרימינולוגיה, הוא מרצה בכיר במרכז ללימודים אקדמיים.