הפשיזם חוזר לאופנה גם באיטליה

במקביל להתחזקות הצפויה של הימין הקיצוני בבחירות לפרלמנט היום (ראשון) באוסטריה, ראוי יהיה להזכיר שבאחרונה נדמה כי גל לאומניות פושט ברחבי אירופה, במיוחד על רקע העלייה בשיעור ההגירה. איטליה היא דוגמה מובהקת להתרפקות הנוסטלגית לתקופות שרובנו היו רוצים לשכוח.

איטליה, ערש התרבות במשך אלפי שנים, עברה את הפרק השחור בתולדותיה במהלך מלחמת העולם השניה עם משטר הפשיזם בהנהגת הרודן בניטו מוסליני. למרות שרבים היו רוצים לשכוח את הכתם בהיסטוריה של המדינה שוחרת האמנות והאהבה, מסתבר שיש עדיין המסרבים להיפרד מהמנהיג הדיקטטור ועושים הכל על מנת להחיות ולשמר את הזיכרון שלו. אנדרטאות של מוסליני מפוזרות ברחבי רומא, שמו נישא על שפתיי אוהדי כדורגל באיטליה וברומא נבחר באפריל ג'יאני אלמנו, מנהיג המפלגה הניאו-פשיסטית באיטליה.

ה"טיימס" הלונדוני דיווח הבוקר (ראשון) כי אדריכלים ומתכננים עירוניים מכל קצוות איטליה נאספו ברומא ביום שישי על מנת להוקיר את "נפלאות" האדריכלות הפשיסטית. הכנס שנערך ב"לטינה" - מודל של "עיר חדשה" שהוקמה בדרום רומא על ידי מוסליני בשנת 1932 - היה פרי מוחו של ג'יורג'יו פרסינטי, ראש התכנון העירוני בעיר פרדפיו, בה נולד וקבר הדוצ'ה.

פרסינטי הודה כי לפשיזם היו "צדדים מכוערים", אך הוא התעקש כי אסור לראות בבניינים שהוקמו במהלך תקופת מוסליני כדבר מביך עבור איטליה וכי הם ראויים ל"בחינה מחודשת". באחרונה החל שיפוץ של אובליסק שעליו חרוטה המילה "דוקס" (דוצ'ה) מחוץ לאצטדיון האולימפי ברומא ושל מעונו של מוסליני בבירה, וילה טורלוניה. החודש, חברי "האגודה לשחזור תקופת המלחמה" לבושים במדים נאצים, ערכה שחזור של הצלת מוסליני על ידי מפקדי אס.אס בהרי האבורוצו, שם הוחזק מוסליני לאחר שהודח ב-1943.

רומא היתה מעוז של מפלגת השמאל ב-15 השנים האחרונות. תחת נציג מפלגת השמאל-מרכז פרנצ'סקו רוטלי, שהיה ראש העיר בשנים 1993 עד 2001 ידעה העיר שגשוג שכלל עלייה של 10% בתיירות, פסטיבל סרטים ואודיטוריום שמוכר יותר כרטיסים מכל מקום דומה בעולם. אך בפרברי העיר, המצב פחות ורוד. היעדר מדיניות ואכיפה מתאימות הביאו להקמת משכנות עוני המאוכלסים ברובם במהגרים בלתי חוקיים. התמיכה באלמנו התבססה ברובה על הבטחתו לגרש כעשרים אלף צוענים ומהגרים בלתי חוקיים אחרים מרומא.

כיבוש השלטון ברומא מידי השמאל המתיק גם את ניצחונו של ראש ממשלת איטליה הימני סילביו ברלוסקוני שנבחר במרץ.

ראש העיר הימני של רומא הצדיק מאז בחירתו את חשש גוש השמאל מפני התחזקות הימין הקיצוני. מוקדם יותר החודש, הצהיר אלמנו כי חוקי הגזע שיושמו במהלך עידן איטליה הפשיסטית – ולא הפשיזם עצמו – היו ה"רוע בהתגלמותו". אלמנו, מנהיג תנועת הנוער לשעבר במפלגה הניאו-נאצית, הוא הימני הראשון שנבחר כראש עיריית רומא מאז החזיקו הפשיסטים בשלטון ב-1943. בעבר הוא עורר סערה ציבורית לאחר שענד סמל ימני קיצוני על צווארו. השערורייה לגבי אמירותיו של אלמנו צצה ועלתה על רקע דיון מקיף יותר באיטליה לגבי השאלה האם הצלחתו של הימין הקיצוני בבחירות הגבירה את שנאת הזרים וחוסר הסובלנות במדינה.

ביולי הכריזה איטליה על מצב חירום ברחבי המדינה, בשל העלייה במספר המהגרים הלא חוקיים המגיעים אליה, על אף מאמציה של ממשלת ברלוסקוני לקדם את החקיקה בנושא. הפרלמנט האיטלקי פירסם הודעה בה נאמר כי מצב החירום, המעניק למשטרה ולרשויות המחוזיות סמכויות נוספות למאבק בהגירה, הורחב לכל המדינה כדי לאפשר להם לעצור את "הזרם העיקש והבלתי פוסק" של מהגרים לא חוקיים. כמו כן, נרשמו מספר תקריות של תקיפת מהגרים ברחבי איטליה בחודשים האחרונים.

אלסנדרה מוסליני, נכדתו של מוסליני, תורמת אף היא חלקה בהתעוררות גל הלאומניות. דוגמנית לשעבר ושחקנית (ולאוהבי הקולנוע, גם אחייניתה של השחקנית סופיה לורן) שהגנה בחירוף נפש על שמו הטוב של סבה מאז החלה להיות מעורבת בפוליטיקה ב-1992, הופיעה באחרונה בפני הפרלמנט בעודה לובשת חולצה עליה כתוב "גאה להיות בצד הלא נכון" – רמיזה לאלו שנלחמו בעד הפשיזם במהלך המלחמה.

בקרב השמאל והקהילות היהודיות והקתוליות באיטליה נרשם באחרונה חשש הולך וגובר. קבוצות אלו חוששות כי הניאו-פשיסטים מנצלים את השינוי בתפיסת הציבור את הימין באיטליה מאז הבחירות. קברו של מוסליני הפך לאתר עליית רגל של ניאו-פשיסטים שהפכו לנועזים יותר ויותר בהשמעת קולם. הם אינם מתביישים לתלות שלטים של הימין הקיצוני ברחבי רומא ולגדוש את ספסלי האצטדיונים והעצרות הפוליטיות לבושים בחולצות השחורות ומתגאים בתספורת קצוצה. ברלוסקוני צופה כי על רקע המצב הכאוטי השורר בגוש השמאל, גוש המרכז-ימין ימשיך לשלוט באיטליה לפחות עוד 15 שנה.

מוסליני שלט באיטליה באגרוף ברזל במשך יותר משני עשורים. הוא היה בעל ברית של גרמניה הנאצית וחוקק חוקים אנטישמיים שקראו להוצאת היהודים מבתי הספר ומשרות ציבוריות ובסופו של דבר הובילו למותם של כ-6,000 יהודים איטלקיים במחנות המוות הנאציים. עם זאת, יש איטלקים הנזכרים בחיבה בעידן שאופיין על ידי חוק וסדר שחסרים באיטליה של ימינו.