מופז - אפילו לא חצי מנהיג

הפעם האחרונה ששמענו משאול מופז היתה ב-18 בספטמבר, יממה לאחר הפריימריס בקדימה. מאז מסיבת העיתונאים שכינס באותו יום הוא נעלם על פי בחירתו ל"פסק זמן", ואולי אף לקריירה אחרת שבה, כדבריו, יוכל להציע ממגוון כישוריו לציבור בישראל. אך בטרם הספקנו ליהנות מהטעם המתוק של פסק הזמן הפוליטי שהציע מופז, וכבר אנו נקלעים שלא מרצוננו לסאגת המקח וממכר הפוליטית של המפסיד, אשר הופכת לכרוניקה תקשורתית סרת טעם. אך האם יש בכלל טעם להלעיג על האיש שזו כבר הפעם השניה שהוא מזגזג בפוליטיקה באופן מביך? חלופה אפשרית היא שכעת, כשמדובר בשובו לזירה הפוליטית, מן הראוי לחזור אל השעות שבהן הסתבר כי הפסיד את הבחירות לראשות קדימה בהפרש ניכר מן המתחרה שלו, ציפי לבני.

התנהלות מופז ומטהו בשעות האלה, כפי שהשתקפה בתקשורת של עידן "הנראות החדשה", יכולה לשמש המחשה טובה לשאלה אם מופז מתאים לעמוד בראש הפירמידה של הנהגת המדינה ואף להיות חלק ממנה. התשובה לשאלה הזו, מאותה השתקפות תקשורתית, היא ברורה: יכולת זו מוטלת בספק רב. מה שקרה למופז ומטהו באותן שעות קריטיות שבין פרסום תוצאות המדגמים לבין שינוי המגמה, כפי שהתבררה בספירת האמת לפנות בוקר, צריך להטריד את הבוחר הישראלי כאשר שלל בעיות מדינתיות וגלובליות ממתינות להכרעתה של הנהגה חדשה.

ניתן היה לראות בשעות האלה שלמרות התכונה שיוחסה למופז באמצעי התקשורת ולפיה יש לו שליטה מדוקדקת במטהו עד לאחרון הפרטים – הרי שמיד עם היוודע התוצאות חלה מנוסה המונית של פעיליו. מופז לא היווה בשעות האלה דמות של מנהיג והגרוע מכל הוא שראשי המטה שלו, שאמורים היו "לנהל" אותו בשעות האלה, פשוט נעלמו. אלה הרגעים שבהם ניתן היה להבין את היתרון שבשליטת "פורום החווה" על מהלכיה של המתחרה של מופז על ראשות קדימה וראשות הממשלה, שרת החוץ, לבני.

מנהל מטה השטח של מופז, אבי דואן, איבד את הביטחון מול המיקרופונים עם פרסום תוצאות המדגמים, הודה מיד – ללא שום הפעלת לחץ - בניצחון המוחץ של לבני ואף הציע בשליפת בזק שמופז ומטהו יפיקו לקחים מן התבוסה. צריך היה לשפשף את העיניים כדי להאמין. יועצי התקשורת פינקלשטיין ובירנבאום, שדווקא היו היחידים שדייקו בתוצאה, כלל לא היו בשטח כדי לתת עצות לניהול המשבר, והיועצים החדשים, מוטי מורל ורונן צור, שנשכרו רק יומיים קודם לכן באקט של פאניקה - אשר מעיד על בעיה בשיקול הדעת במצבי לחץ של השר מופז – עסקו, סליחה על הביטוי, בכסת"ח. בזמן המסך שקיבלו הם דאגו לשווק את עצמם ולא את המועמד ששכר אותם והסבירו שאלמלא הם, מופז כלל לא היה קיים כיריב שווה משקל למנצחת. התיאור הזה לא רק שעשה נזק למופז, הוא היה רחוק מלשקף נכון את התמונה.

אבל מה שמעורר את השאלות הטורדות ביותר, לאור טענתם של אנשי מופז - שלא הועמדה למבחן - כי הבחירות "נגנבו", היא היכן היו עורכי הדין הממולחים שלו, למול אלה שלבני היתה מצוידת בהם (צחי הנגבי, רוני בר-און, יורם ראב"ד), שהיו אמורים למנוע את המחטף של הארכת זמן ההצבעה בקלפיות בעוד תוצאות המדגמים כבר מרצדות על מסכי הטלוויזיה. ברור שמי שהגה את המהלך פעל באופן מתוחכם מאד לטובתה של לבני ולרעתו של מופז וברור היום - לאור ההכרעה הצמודה - שאילו למופז היו האנשים הנכונים לצדו בשעות האלה, התוצאה היתה יכולה להיות אחרת. אך המסקנה היחידה, שאותה בצדק גמור בחר גם מופז, היתה לא לערער משפטית אלא להפנים את התובנה שאם לבני השכילה להקיף את עצמה בקבוצה מנצחת, אז כנראה שהיא עדיפה עליו ועל כן היא זו שראויה להיות הזוכה.

אחד החוקרים החשובים בעולם בתחום המנהיגות, פרופ' פרד גרינשטיין מאוניברסיטת פרינסטון, ראש מכון המנהיגות על שם הנשיא האמריקאי לשעבר וודרו וילסון, מונה שש תכונות הנחוצות למנהיג של תחילת המאה ה-21. על פי מודל המנהיגות של גרינשטיין למופז יש אולי רק תכונה אחת, וגם היא עוד צריכה לעמוד למבחן. המשמעות היא שכאשר מהלכי מופז הנוכחיים, המעידים על שיבה בהולה לשדה הפוליטי שממנו אך פרש, מובלים בעיקר על ידי חברי המחנה שלו אשר חוששים להישאר לבד לנפשם ללא פטרונם, אזי יש לומר בבירור כי סידור עבודה פוליטי לרונית תירוש, זאב אלקין ועתניאל שנלר, אינו פלטפורמה מספיקה להנהגה.

שש התכונות הנדרשות ממנהיג הן היכולת להעביר את מסריך לציבור, היכולת לגבש סביבך צוות יעיל שיבצע את תוכניותיך, היכולת להרכיב קואליציות ולייצר בריתות פוליטיות שיאפשרו לך לשלוט, שיהיה לך חזון מדיניות, היכולת לקבל החלטות בדרך שכלתנית ולבסוף גם אינטליגנציה רגשית. ללבני יש רק שתיים מתוך השש ואם היא תצליח לכונן קואליציה – מה שכרגע מוטל מאד בספק - יהיו לה אפילו שלוש. מסיבה זו היא ראויה נכון לרגע זה להנהיג יותר ממופז. אבל זהו מבחינתה רק פסק זמן קצרצר. לבני, שהבטיחה לציבור כי לא תסדר מקומות עבודה בסגנון הפוליטיקה הישנה, תאבד שתיים משלוש התכונות אם תנהל מו"מ בסגנונו של מופז ותמצא את עצמה נטולת אף אחת מהתכונות הנדרשות ממנהיג בעידן הפוליטיקה החדשה.