תיקו שכולו ניצחון למקיין

העימות הראשון במרוץ לנשיאות ארצות הברית נערך בצל המשבר הפיננסי המתפתח. לאחר התלבטויות מביכות למדי, החליט המועמד הרפובליקני ג'ון מקיין להתייצב באולם באוניברסיטת מיסיסיפי ומוכרחים להודות כי הוא הפתיע לטובה בביצועיו.

למקיין היו סיבות ממשיות לדאגה: הוא משתייך למפלגה האחראית למשבר החמור שעובר על כלכלת ארצות הברית; משבר שיעלה למשלם המיסים האמריקני 700 מיליארד דולר. הצהרתו הבלתי שקולה לפני כמה ימים כי יש לבטל את העימות נתפסה בקרב רבים כסוג של הודאה במשבר שאליו נקלע הקמפיין שלו. אבל מעבר לכל זה, מקיין ידע שהוא מתמודד מול ברק אובמה הדמוקרטי, שממשיך להלהיב קהלים בזכות הופעתו וכושר הדיבור המרשים שלו.

למרות אותן סיבות לדאגה, מקיין עמד היטב בלחצי העימות. אינני יודע מה יגלו סקרי דעת הקהל שייערכו לאחר העימות; יתכן אפילו שמקיין יזכה בנצחון בנקודות על פני יריבו, אבל השורה התחתונה עבור המועמד הרפובליקני ברורה למדי: אף על פי שהיה לו מה להפסיד אמש – הוא יצא מן העימות על שתי רגליו. ברק אובמה לא הביס אותו בנוק-אאוט שרבים ציפו לראות.

העימות היה אמור לעסוק במדיניות חוץ וביטחון, אך כ-40 דקות עברו עד שנשאלה השאלה הראשונה בנושא הזה. החצי הראשון הוקדש לחילופי דעות בנושא השקיעה המסחררת של הכלכלה האמריקנית.

אובמה דיבר על תיקונים במדיניות הכלכלית שיחזקו את הציבור הרחב בארה"ב, ולא רק את העשירים, ואילו מקיין הציע לפתור את המשבר בהטלת קיצוצים בהוצאות הממשל. אף מועמד לא רצה באמת לדבר על מה שהוא ייאלץ לחתוך בינואר הקרוב, בכהונה שתחל ככל הנראה בהאטה כלכלית. יתכן כי החלק הזה של העימות לא באמת ישפיע על הקולות הצפים; לא נראה שלמי משני המועמדים יש כעת תוכנית התאוששות ממשית.

כאשר עבר העימות לסוגיות הביטחון ומדיניות החוץ, מקיין הצליח – באופן לא מפתיע – לצבור יתרון על פני אובמה בזכות ניסיונו בסנאט האמריקאי וכמי ששירת בצבא ארצות הברית. בשלב הזה נשמע אובמה כמי שמרבה להתגונן.

לאובמה הדמוקרטי היה אינטרס למקד את החלק הזה של העימות בכשלונות של ממשל בוש בעירק, אבל מקיין הצליח למסמס את הסוגיה ולהסית את העימות מההחלטה שהתקבלה לפני 6 שנים לרכז כוחות דווקא בעיראק במקום אפגניסטן. למעשה, עלה בידו של מקיין להציג לשומעיו את הלחימה בעירק כסוג של הצלחה. אובמה נראה כמי שמאבד את יכולת התימרון לעבר הנושאים החשובים לו. במקום לעסוק בקשר שבין המשבר הכלכלי החמור לבין ההוצאות האסטרונומיות של ממשל בוש בעירק – איפשר אובמה למקיין להתמקד בשקט היחסי שיש לאחרונה בעירק ובכך להכתיר את ההרפתקה העירקית כעוד סיפור הצלחה אמריקאי.

לצופה הישראלי, מקיין מן הסתם נשקף כמועמד נחרץ יותר בנושא ההתחמשות הגרעינית של אירן. בקטע היחיד בעימות שעורר תגובות בקרב קהל הצופים באולם במיסיסיפי (על אף העובדה שהיה עליו לשמור על שקט מוחלט), לעג מקיין לדבריו של אובמה על הצורך בניהול דיפלומטי של המשבר עם אירן. אם הצליח מקיין בעימות הזה להציג את יריבו כפוליטיקאי נטול ניסיון, זה קרה דווקא בקטע הרגיש ביותר לישראל; אם כי, גם אובמה דיבר על הצורך לעצור את מאמציה של אירן לפתח נשק בלתי קונבנציונאלי.

בסיומו של העימות הראשון, מתוך מספר עימותים שצפויים להתקיים, אפשר לקבוע רק זאת: מקיין לא הוכה; אובמה לא צבר את הנקודות שקיווה ללקט בהופעה החזיתית מול יריבו.

• דר' מתיו סילבר הוא ראש החוג ללימודים רב-תחומיים במכללת עמק יזרעאל