"אומרים לי שב-4.10 אני הולך למות"

נאדים, לשעבר סייען לשב"כ, נכלא לאחר שהתבצר בשגרירות הבריטית בניסיון שנכשל למנוע את גירושו לשטחים. "מאז אני בן מוות"

נתיב נחמני
27/09/2008

לפני קצת יותר משנתיים הוא חדר לשגרירות הבריטית והתבצר באחד המשרדים כשבידיו אקדח צעצוע ופאוץ' שאז נחשד כחגורת נפץ. במשך שמונה שעות מורטות עצבים הוא חזר וטען כי הוא סייען של מדינת ישראל נגד ארגוני הטרור בשטחים, שהמדינה נטשה אותו ומנסה לשלוח אותו בחזרה לשטחים ושהוא מבקש מהאנגלים מקלט מדיני. הטענות נפלו על אוזניים ערלות ובשעות הלילה לוחמי הימ"מ פרצו למתחם בו התבצר, השתלטו עליו והובילו אותו למעצר.

אם מישהו היה מקשיב לזעקותיו לעזרה של נאדים אינג'אז, פלסטיני תושב רמאללה בן 31, האירוע המביך של החדירה לשגרירות יכול היה להמנע. בשנים שלפני האירוע נאדים דפק על כל הדלתות האפשריות וטען כי הוא סייען שננטש וכי אם יאלצו אותו לחזור לעיר הולדתו דינו למות. טענותיו אף הושמעו מספר רב של פעמים בפני בית המשפט, בכל פעם שנעצר על שהייה בלתי חוקית בישראל ובגין עבירות נוספות שביצע, אך בית המשפט ביקש הוכחות. כיאה לעבודה עם גוף עטוי מסתורין, לאינג'אז לא הייתה אפילו הוכחה קלושה שהופעל על ידי השב"כ.

בכתבות שנעשו עליו לפני ואחרי שחדר לשגרירות, נאדים זכה לכינויים כמו "פצצת מתקתקת" ו"אדם שאין לו מה להפסיד", הכל בזכות התבטאויותיו שנראה שאין מאחוריהן דבר. אבל היום הוא שוקל את מילותיו בקפידה, לקחים מחקירות המשטרה, לפעמים בגלל משחקי עריכה עיתונאיים. "מה בסך הכל ביקשתי?", הוא שואל ומיד עונה: "לחיות. אבל לא - אני בן מוות".

"ביקשתי בירה 'בלטיקה', אבל הם הביאו לי הייניקן", כך התחיל המשא ומתן עם צוות המו"מ של המשטרה שהתנהל ב-31.8.06 משני צידיה של גדר השגרירות האנגלית. למה דווקא בירה? לדבריו הוא רצה להירגע ולשכוח והבלטיקה היא בירה חזקה שעוזרת בכך. ונראה שיש לו לא מעט מה לשכוח" הרומן הטרגי של נאדים עם מדינת ישראל מתחיל לפני 13 שנים.

לדבריו, ב-95' הוא גוייס תחת איומים לתנזים לאחר שאחיו הגדול נחשף כסייען לישראל. "סיפקנו נשק לשטחים, מידע, כסף, כל מה שהיה צריך", הוא מספר, "עד שנתפסתי והבנתי שהייתי פראייר". בשנת 2000 הוא ועוד שני חברי חולייה נשלחו לבצע שוד בתל אביב לאחר שהגיע לידיהם מידע על סכום כסף רב ונשק שמוחזק בעסק של סוחר משקאות מדרום העיר. "כנראה שמישהו 'פתח עלינו' והמשטרה עצרה אותנו עוד כשהיינו בדרך לשם", ומשם העסק התחיל להסתבך. "לקחו אותי לחקירה במשטרת יפתח. אחד הקצינים לקח אותי לצד ואמר לי 'אנחנו נעזור לך ואתה תעזור לנו. ניתן לך תעודת זהות, כסף, בית, הכל - רק 'תפתח'".

הישראלים לא רוצים, התנזים מאיים

"שמעתי להם וסיפרתי הכל", טען. לדבריו, במסגרת ההסכם הוא משך כמה מחברי החולייה שלו לתל אביב, שם הם נעצרו כשברשותם נתפס נשק. "אחרי זה בא אלי אותו הקצין ואמר לי שהוא רוצה להכיר לי מישהו מהשב"כ - עומר. אותו עומר לקח אותי לסיבוב במכונית בדרום תל אביב ואמר לי 'תשפוך כל מה שיש לך, אנחנו רוצים בשר, וביקש ממני לשתף איתם פעולה ולהשיג מידע על הרשות ברמאללה", שיחזר.

נאדים מספר שתמורת הטבות שהובטחו לו הוא סיפק לשב"כ מידע כמו כספים שמזוייפים על ידי הרשות, הזמנות של מטעני חבלה ועל תופעת "הדלת המסתובבת" של מעצרי מבוקשים ושחרורם שעות או ימים לאחר מכן. "את המידע השגתי דרך קרוב משפחה שעבד במוקטעה, במשמר הנשיאותי של ערפאת, אבל אחרי חודש הבנתי שעומר עובד עלי, שהוא משקר לי".

איך הבנת?

"הוא לא הביא לי כסף".

לטענתו, במקביל להחלטה שלו להפסיק לספק מידע לישראל, בשב"כ החליטו בעצמם שהם לא רוצים לעבוד איתו כיוון שהוא "נשרף" לאחר שלאנשיו של מרוואן ברגותי נודע על שיתוף הפעולה שלו עם ישראל. "פה מצאתי את עצמי בין הפטיש לסדן. מצד אחד הישראלים לא רוצים אותי ומצד שני התנזים מאיים עלי במסרים דרך קרובי משפחה וחברים". באותה התקופה, כשמצא עצמו בישראל מחוסר סיוע ועבודה, הוא התחיל להידרדר שוב לתחום הפלילי. "הייתי רעב, אז התחלתי לגנוב. כל פעם היו עוצרים אותי על העבירות שעשיתי או על השהייה הבלתי חוקית (שב"ח) והיו שולחים אותי לכלא או למעצר". בתום תקופת הכליאה, המשטרה משחררת את השב"חים למחסום הקרוב למקום מגוריהם. כמו רבים כמותו, היישר מהמחסום הוא היה חודר לישראל בדרכים אחרות. "בכל פעם שחזרתי ותפסו אותי אמרתי להם שאני לא רוצה לחזור לפשע, שיאשרו לי לעבוד, אבל הם שלחו אותי בחזרה לגנוב".

"וככה החיים שלי נראו מאז. מהמעצר למחסום ומהמחסום לישראל", סיפר, "כל אותה התקופה, מהתנזים היו מתקשרים אלי כמו למשת"פים אחרים ומציעים לי לכפר על מה שעשיתי. הם היו אומרים לי שיש לי שתי אפשרויות, או להתפוצץ באוטובוס או לירות על חיילים. אבל למה שאני אעשה את זה? שהילדים של ברגותי ילכו להתפוצץ. אני לא אחמדינג'ד, אני לא חמאס, אני לא טרוריסט - אני כלום. אז הם מחכים שאני אחזור".

"לאנשים כמוני עושים לינץ'"

אך גורמים במשרד הביטחון חזרו וטענו בתשובה לעתירותיו כי "בהיעדר אינדיקציה לסכנה הנשקפת לחיי הנדון, לא מאושרת הנפקת אישורי שהייה בישראל". שבועיים לאחר הפעם האחרונה שהוא קיבל את התשובה הזאת, החליט להרים קול זעקה, קנה אקדח מפלסטיק בתחנה המרכזית החדשה, טיפס על גדר שגרירות אנגליה ושם התבצר. לאחר שנתפס, הוא נידון בבית משפט השלום בתל אביב ל-20 חודשי מאסר בגין גרימת תקלה ציבורית, השגת גבול וכמובן, שהייה בלתי חוקית בישראל. בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי, טענותיו נפלו לראשונה על אוזן קשבת, עונשו קוצר ונקבע שיש לבחון את האפשרות לעזור לו ולתת לו אישור שהייה בארץ.

מיד לאחר שחרורו הוא הוא התראיין לכתבה באחד מערוצי הטלוויזיה, אך שם טען שישוב לעשות מעשה ייאוש. עם זאת, לטענתו דבריו נערכו בצורה מניפולטיבית ובעקבות כך הוא נעצר בגין איומים ושוב נשלח בחזרה לכלא, הפעם לארבעה חודשים. ב-16.2 השנה הוא שוחרר בפעם האחרונה ואת הלילה הראשון שלו כאסיר משוחרר הוא בילה בשינה על אנדרטת חללי הפיגוע בבית ליד, מחוץ לכותלי בית כלא "השרון".

"התחושות הקשות של נאדים אינן יוצאות דופן בקרב סייענים לשעבר, אשר לא אחת חשים כי לאחר שעשו בהם שימוש ומיצו את יכולתיהם הם מושלכים כלימון סחוט", מספר עורך הדין רונן כהן שלקח על עצמו את ייצוגו של נאדים. "מעט מהסייענים מטופלים כיום על ידי המנהלה הביטחונית לסיוע, שהינה מחלקה בתוך השב"כ, המונעת משיקולים תקציביים ופועלת על פי קריטריונים עלומים מבלי שניתן לבקר אותה באופן ממשי".

לדבריו, הדיונים בוועדת המאוימים של משרד הביטחון נערכים ללא נוכחות הסייען ומבלי שניתנת לו אפשרות להציג את עניינו ולהשמיע את דברו. "אין ספק שהמדיניות הזו דוחפת סייענים לפעילות בלתי חוקית לצורך פרנסתם ובמקרים קיצוניים ונדירים לחצות בחזרה את הקווים ולסייע לגורמים עויינים על מנת 'לנקות את שמם'. במקרה שכזה ירחצו הרשויות בניקיון כפיהם ויאמרו כי זו ההוכחה לצדקת החלטתם שלא ליתן לסייען זכויות או מעמד בישראל והם בוודאי לא ישקלו מה חלקם ביצירת המוטיבציה אצל הסייען לשעבר".

לדברי נאדים, מאז שחרורו מהמאסר האחרון הוא חי על זמן שאול. אשרת השהייה שלו בישראל מוארכת בשלושה חודשים בלבד בכל פעם ובפעם האחרונה היא הוארכה בשלושה שבועות בלבד עד ליום שבת הבא. "בעצם הם אומרים לי: ב-4.10 אתה הולך למות". מחר הוא יעמוד בפני תקוותו האחרונה - ועדת המאוימים של משרד הביטחון הולכת לדון שוב בעניינו. "אבל אם הם שוב יחליטו לשלוח אותי לשטחים, אני לא אוותר להם. לאנשים כמוני עושים לינץ' ברמאללה, אבל לי זה לא יקרה".

משרות הביטחון הכללי נמסר בתגובה כי "נאדים אינג'אז אינו קשור עם המנהלה הביטחונית לסיוע ולא טופל על ידה. באשר לטענות הנדון למאוימות, פתוחה בפניו הדרך לשוב ולהביא את המקרה שלו בפני ועדת המאוימים, אשר הינה הגורם הבלעדי והרלוונטי לטיפול בנושא המאוימות".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully