ג'ון מקיין וברק אובמה יכולים להתנחם אולי שהם שוב שותפים למהלך היסטורי, קטן אמנם, בפוליטיקה האמריקנית. לראשונה בתולדות הבחירות לנשיאות ארה"ב, העימות הטלוויזיוני בין שני המועמדים לנשיאות הוא בסך הכול הפרומו החיוור לעימות המעניין באמת בין המועמדים לתפקיד סגן הנשיא. כשיתייצבו מחר בלילה מקיין ואובמה באוניברסיטת מיסיסיפי מול המצלמות, מה הם יוכלו למכור שלא שמעו הבוחרים האמריקניים לפני כן? שני המועמדים סובלים כבר כמה שבועות מחשיפת יתר, העמדות ידועות, הרקורד האישי מוכר היטב ורק שפן יוצא דופן יצליח להציל את הצופים מנקע בלסתות כתוצאה מפיהוקים תכופים.
לכאורה, צפוי אובמה לנצח כל ספקטקל טלוויזיוני מול מקיין בנוק אאוט, עוד בטרם עלו המתחרים לזירה. הוא רהוט יותר, מכיר היטב את המדיום בו הוא פועל, גורם לחליפה אותה הוא לובש להיראות טוב יותר ובשורה התחתונה נדמה שכמעט נולד כדי לככב בעימותים פוליטיים בטלוויזיה. זאת אולי הסיבה לניסיון המסורבל של מקיין לדחות את העימות, בתואנה שברצונו לחזור לוושינגטון ולהתרכז בפיתרון המשבר הכלכלי. אלא שלמרות הקדושה אותה מייחסים פרשנים לעימותים הנשיאותיים, רוב מפגשי העבר שימשו כמקבעי עמדות מוקדמות בקרב הצופים ולא כמשני עמדות או תפיסות ביחס הצופים לטוענים לכתר. במילים אחרות, ברק אובמה, שנתפס כליברל קיצוני, חסר ניסיון ניהולי ובור בתחום יחסי החוץ, צריך לעשות מחר מאמץ יוצא דופן כדי להימנע מסינדרום שכנוע המשוכנעים ולנסות לשבור את תדמיתו בקרב המצביעים בצד השני של המפה הפוליטית.
עבור ג'ון מקיין, עימות טלוויזיוני הוא בדיוק הדבר שרופאים אינם ממליצים לאדם בגילו. שכבות איפור רבות ועבות יונחו מחר על פניו המרוסקים של המועמד הרפובליקני בניסיון להתמודד עם הפנסים האכזריים ועדשות הטלוויזיה נטולות הרחמים. לפני ארבעים ושמונה שנים הפסיד ניקסון לקנדי בעימות הראשון ששודר בטלוויזיה מאותן סיבות ממש. המצביעים שהקשיבו בעימות למקלטי הרדיו חשבו שניקסון הכה את קנדי שוק על ירך. אלו שצפו במסכי הטלוויזיה ראו את ניקסון מתנודד ללא הרף בגלל פציעת ברך מוקדמת, לבוש בחליפה אפורה שהתמזגה עם התפאורה וכמעט ללא איפור שמתחייב בהופעה באולם טלוויזיה. קנדי הגיע לעימות לאחר שנסע במכוניות פתוחות ברחבי קליפורניה במסגרת מסע הבחירות. שזוף, גבוה, לבוש היטב ומאופר למשעי, הוא כבש את המסך והכניס רשמית את הפוליטיקה האמריקנית לעידן הטלוויזיה.
אך מקיין, לא משנה באיזה איפור יבחר או איזה חליפה ילבש, עדיין יראה מחר קשיש יותר ופגיע יותר מאובמה. הדרך הטובה ביותר לקטול את הנושא כבר בתחילת העימות היא באמצעות הומור עצמי או אמירה ברורה לצופים שבמערכת הבחירות הזו בוחרים נשיא לארה"ב ומנהיג לעולם החופשי ולא מלהקים כוכבים לסרט בהוליווד.
פיטבול בחצאית מול המומחה לפליטות פה
אך עם כל הכבוד לעימות מחר, אני אמתין בסבלנות לשניים באוקטובר. אז יעלו לבמה באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס שני המועמדים לתפקיד סגן הנשיא ויראו לאמריקה מהו שואו אמיתי. אוניברסיטת וושינגטון אירחה כבר ארבעה עימותים נשיאותיים בארבע מערכות הבחירות האחרונות לבית הלבן. כעת יזכו הסטודנטים לצפות בפיטבול בחצאית וליפסטיק בזירה אחת עם סנטור מתבגר, שבינתיים מצליח לתרום לקמפיין בו הוא משתתף בעיקר פליטות פה מביכות. ביידן ופיילין כל כך שונים אישית ומייצגים עמדות פוליטיות הפוכות כל כך שזו תהיה חוויה לצפות כיצד היא מנסה לעמעם את חוסר ניסיונה המוחלט בפוליטיקה ארצית ויחסי חוץ, בעוד הוא מנסה להציג לפתע איזו כריזמה או מנהיגות אותן טרם הצליח להציג לבוחרים.
תוך כדי העימות מחר בלילה ומיד אחריו יצלצלו הטלפונים באלפי בתים באמריקה והסוקרים ישאלו מי לדעת הצופים ניצח בעימות. זוהי שאלה מעניינת, אך לא חשובה במיוחד. השאלה האמיתית היא האם העימות גרם לכם לשנות את דעתכם על המועמד לו התכוונתם להצביע והאם תצביעו בעקבות העימות למועמד שונה מזה אליו התכוונתם להצביע בטרם השידור. רוב הצופים מחר רוצים לראות את המועמד "שלהם" קורע את המועמד מהצד השני. במקום אידיאולוגיה, יהיו שם גימיקים ומבטים ישירים לעדשות המצלמה.