וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

עוף? לא טוב (וגם לא דג)

תמי ניניו

26.9.2008 / 8:44

על פי ההלכה דגים לא נחשבים לבשר, אבל צמחונים לא אוכלים אותם (חוץ מאלה שכן). תמי ניניו עוד מתאבלת על לובסטר

אני לא אוכלת דגים. מבחינתי, דג הוא יצור חי שצריך למות כדי שאוכל לאכול אותו, ועבורי זו סיבה מספיק טובה לא לאכול דגים. כשהייתי ילדה, עוד שייטו להם קרפיונים בסופר. תמיד התכווצתי כששלו דג מהמים. לראות אותו מפרפר נואשות היה קשה מנשוא. וכשהמוכר אחז בפטיש והתכוון להפגיש אותו עם הדג החי עדיין, הייתי נמלטת בבעתה. מדי פעם אני נגררת לשיחות עם אוכלי בשר על הגבולות שלהם. מה יאכלו מה לא. רובם לא יאכלו כלבים וחתולים בשל היותם חיות מחמד. מעניין אותי אם אנשים שמגדלים דגים באקווריום אוכלים דגים, ואם כן, איך זה לא מפריע להם.

לזכר סבסטיאן

כשהייתי בת 12, הייתי בפריז עם המשפחה המורחבת. רוב הזמן אכלנו במקדונלד'ס (מודה באשמה), אבל באחד הערבים, הלכנו למסעדת פירות ים. כבר בשלב המתאבנים, כשכולם השתמשו בכלי השולחן המיוחדים כדי לפצח קונכיות ולדלות את בשרן, הבנתי שאני בצרות. הסבתי את ראשי וניסיתי להדחיק את קולות הפיצוח. כשהגיע לשולחן לובסטר שלם, אדום, שלוק ורפה צבתות, הנחתי את ראשי על ברכיה של אמא שלי ושם נשארתי עד תום הארוחה. המלצרים לא הבינו מה הבעיה ודאגו לשלומי. החברה שלי והילדים האחרים נהנו מהחוויה. אני מניחה שאמא שלי קצת התקשתה לאכול כשילדה היסטרית מתייפחת על ברכיה, ושהמבוגרים האחרים גם קצת התבאסו מהבושות שעשיתי. אבל זה היה כאין וכאפס לעומת הפלצות שאחזה בי. טראומה טראומה. עד עכשיו אני מצטמררת לנוכח הזכרון.

שלא ייצא שאני כזו צדיקה. בתור ילדה, נערה ואישה צעירה אכלתי ואהבתי דגים. פילה עם לימון? יאמי. אנשובי על פיצה? בהחלט. בחלתי רק בדגים שנראו כמו דגים, שלא עובדו עד שאיבדו צלם דג. מאוחר יותר, התעוררה בי מודעות לכך שדיג טונה גורם להרג דולפינים. מאהבת הדולפינים התחלתי להתנזר מטונה. על הדרך, הבנתי גם שטונה הוא במקור דג גדול ולא מה שצף בקופסת השימורים, מה שגרם לי להתנזר מטונה גם בגלל הטונה עצמו.

את ההמשך אתם מכירים – לאט לאט חלחלה בי ההבנה שכל דג שאני אוכלת, מעובד ככל שיהיה, הוא יצור מת, גוויה, נבלה, פגר. אייייייייכס. וגם, כמובן, סליחה, מאמי. לא התכוונתי שתמות בגללי. ככה עד לצמחונות מלאה.

לפני כשנה, מסיבות בריאותיות שאינן קשורות לחסכים תזונתיים, המליצו לי על כמוסות אומגה 3. הייתי בתקופה די קשה, ניסיתי המון טיפולים, אבל את הגבול הזה לא חציתי. אני אפילו לא בטוחה שהסיבה היתה מוסרית. המחשבה על שיהוקים בריח ובטעם שמן דגים פשוט גרמה לי סלידה עזה מדי. זה הראה לי עד כמה הצמחונות הפכה עבורי טבע שני ואיזו כברת דרך ארוכה עברתי מאז ימי האנשובי העליזים. עליזים? נו טוב, לא לאנשובי, זה בטוח.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully