האמנות בזבל

הנורמלים שבנינו, שנתקלים באיזו ערמת אשפה זרוקה ברחוב, בוחרים לדלג עליה בגמישות, לרדת מהמדרכה בקלילות או פשוט לחצות לצד השני. אילת צין, לעומת זאת, שהיא אומנם נורמלית אבל בעיקר אמנית, רואה בערמת זבל, זהב, ובלי פחד עוצרת לפשפש ולחטט.

אותם פריטים עלובי נפש שאנשים כבר לא יכולים להעיף בהם מבט שני, זוכים לטיפול 10,000 בידיה האמונות, עוברים מהפך והופכים ליצירות שנמכרות במאות עד אלפי שקלים. אם זה משענת כסא שאף אחד כבר לא מעוניין להישען עליה, שעון שהפסיק לתקתק או חתיכת קרטון שסיימה עם ימי הזוהר שלה כארגז. "השימוש בחומרים אחרים, בפסולת, תמיד עניין אותי" מודה צין "אני נוסעת ותמיד מסתכלת בשולי הדרך, אני מחפשת חפצים כרקעים לעבודה ובודקת איך אני משתמשת בחומרים אחרים. אני לא רוצה לבוא ממקום מוכר, המון דברים יכולים לשמש כפלטפורמה לעבודה".

אם בשלב זה אתם חושבים לעצמכם, "יופי, הנה אמנית שהתלבשה על הגל הירוק, ולו בשביל לזכות במנת פרסום של כתבת מתלהבת" אז דעו שאני לא כזו תמימה. צין לא תאמץ לחיקה סתם חתיכת עץ ישנה רק מפני שהיא מזכירה לה בדיחת קרש, הפריט הממוחזר הוא מעבר למשטח עבודה, אלא חלק מהרעיון של היצירה עצמה. "יש, למשל, את הציור של תחנת האוטובוס בתוך השעון" מסבירה צין " זה מתקשר ללוחות זמנים סביב נסיעה, השעון היה השראה לרעיון".

דוגמא נוספת, למשל, היא הציור של רובוטריק על גבי קרטון קרוע, משטח שעושה רושם שגם כלבים כבר לא יתנו לו את הכבוד של להשתין עליו. "הפריסה של הקרטון נראה כמו פטנט שניתן לקיפול ויכול להפוך לתלת מימדי" יוצאת להגנתו צין "התכונה הזו של הכנפיים מזכירה את רובוט ריק שמשנה צורה. הרעיון הוא לא להשתמש בחומר רק כבסיס אלא שתהיה לכך הצדקה אומנותית, שהחומר והמסר ידברו באותו מישור" היא מסכמת.

אחת העבודות ה"ירוקות" של צין מגיעה מתוך הרקע האישי שלה, כבעלת תואר ראשון בעיצוב תיאטרון. יום אחד היא נתקלה בעיתון בכתבה העוסקת בניתוח מחזות יוונים קלאסיים, ומייד נמשכה לקרוא על הנושא. מהר מאוד הכתבה הפכה לרקע עליו ציירה דיוקן עצמי. "הטקסט הוא ניתוח ספרותי שמאוד מושך אותי כיוון שאני באה מעולם התיאטרון" היא מסבירה "וזה היה נכון לי לקחת ולרתום אותו לתוך עבודה של דיוקן".

אוקי, לא נתיפייף, מעבר להיותו של החומר מעורר השראה, אין ספק שיתרונות אקולוגיים כמו חיסכון, פשטות ושמירה על הסביבה נכנסים למשוואה. "נעים לי להשתמש בפלטפורמה יומיומית, לא אליטיסטית, להוציא את האליטיסטיות של האומנות" אומרת צין " יש משהו אליטיסטי בשמן על בד, וזה מאתגר לעבוד עם דברים אחרים, גם מסיבות ירוקות.".

ובטרנד כמו בטרנד, מסתבר שממוחזר, משומש, ומיושן לאו ודווקא אומר זול. לצין קשה להגיד במפורש שהחומרים הממוחזרים מוזילים את העלויות, שכן המחירים הולכים בשוק לפי הגדלים והטכניקה. "אצלי, עבודות צבועות עולות יותר כי החומר עולה יותר." היא מפרטת "מה גם שלפעמים העלות של החומר הממוחזר היא יותר גבוה. יש לי ציור שנעשה על דלת עץ של ארון מפורק. הפרוק מייקר את ההוצאות וגם השווי האומנותי גבוה, העבודה יותר מעניינת בהשוואה לציור שנעשה על משטח דיקט עץ דחוס חדש".

צין ממליצה לכול "ציידי הזבל" למיניהם להסתכל בעיקר במכולות שעומדות ליד בתים שם עשויים לצוץ חלקי רהיטים מאוד מעניינים לטענתה. אבל מסתבר, שגם לדלות אשפה צריך לדעת, אחרת עלולות להיות תקריות דיי מביכות: "הסתובבתי ברחוב וראיתי מבנה מתכת שעמד ליד הזבל" משחזרת צין "אמרתי לעצמי שזה נהדר, זה כמו גליל על מוטות ברזל. לקחתי את זה הביתה ורק תוך כדי עבודה הבנתי שלקחתי בטעות את הפח עצמו".

לעוד פרטים על העבודות: אילת צין: 054-7370606