שלושה עשורים עברו מאז התחבקו ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ונשיא מצרים אנואר סאדאת לאחר החתימה על "מסגרת לשלום במזרח התיכון", שהובילה מאוחר יותר לחתימה על הסכם השלום בין המדינות כמה חודשים מאוחר יותר.
לאחר ביקורו ההיסטורי של סאדאת בירושלים בנובמבר 1977, ניסו שתי המדינות לקיים שיחות שלום ישירות, אך הללו נקלעו לקשיים. בהסכמת שתי המדינות, החלה ארה"ב להגביר את מעורבותה וכשנקלעו השיחות למבוי סתום הוזמנו הצדדים לקמפ דיוויד לוועידת פסגה. לנציגים המצרים ולסאדאת היה חשוב מאוד לקשור את תהליך השלום עם ישראל להסכמים הנוגעים לגדה המערבית ולעזה, מחשש להאשמות העולם הערבי כי הם זנחו את רעיון העצמאות הפלסטיני. עשרה ימים נמשכה הוועידה, ובסופה נחתמו ההסכם.
ב27 בספטמבר 1978 אישרה הכנסת באופן רשמי את הסכם קמפ דיוויד. 84 חברי כנסת הצביעו בעד, 13 חברי כנסת הצביעו נגד, 17 חברי כנסת נמנעו.
יוצא לדרך
בתמונה: ראש ממשלת ישראל מנחם בגין מכריז בתל אביב ביום שלישי, ה-8 באוגוסט 1978, על תוכניתו להיפגש עם נשיא מצרים אנואר סאדאת ונשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר בוושינגטון בחודש ספטמבר. הוא הביע תקווה כי לפגישה הקרובה בקמפ דיוויד יהיו "תוצאות חיוביות".
ההסכם נפתח בהצהרה: "מוחמד אנואר אל-סאדאת, נשיא הרפובליקה הערבית של מצרים, ומנחם בגין, ראש ממשלת ישראל, נפגשו עם ג'ימי קרטר, נשיא ארצות הברית של אמריקה בקמפ דיוויד, מן ה - 5 בספטמבר עד 17 בספטמבר, 1978, והסכימו על המסגרת דלקמן לשלום במזרח התיכון. הם מזמינים צדדים אחרים לסכסוך הערבי-ישראלי להצטרף אליה". כל הקטעים מההסכם ששולבו בכתבה זו, לקוחים מתוך המסמכים המקוריים שנחתמו בשנת 1978 ונמצאים באתר הכנסת.
תפילת הדרך
בתמונה: הרבנים הראשיים של ישראל דאז, הרב עובדיה יוסף (משמאל) והרב שלמה גורן (במרכז) מעניקים לראש הממשלה בגין תפילין וברכה לקראת נסיעתו לשיחות השלום בקמפ דיוויד.
מתוך הקדמת ההסכם: "היוזמה ההיסטורית של הנשיא סאדאת בביקורו בירושלים, וקבלת הפנים שערכו לו הכנסת, הממשלה ועמה של ישראל, וביקור הגומלין של ראש הממשלה בגין באיסמעיליה, הצעות השלום שהעלו שני המנהיגים, וכן קבלת הפנים החמה שבה קידמו עמי שתי הארצות את יעודי השליחויות הללו, יצרו הזדמנות חסרת תקדים לשלום שאין להחמיצה אם נרצה לחסוך מן הדור הזה והדורות הבאים את טרגדיות המלחמה."
מחפשים פתרונות
בתמונה: נשיא מצרים אנואר סאדאת עם שר החוץ המצרי אברהים כמאל (עם הגב למצלמה), סגן מזכיר המדינה אוסמה אלבז (משמאל) וסגן ראש ממשלת מצרים מוחמד אל-טוהאמי במהלך פגישת בוקר מוקדמת בקמפ דיוויד ב-12 בספטמבר, 1978.
מתוך ההסכם: "מצרים וישראל מתחייבות שלא להיזקק לאיום או לשימוש בכוח כדי ליישב חילוקי דעות. כל חילוקי דעות ייושבו באמצעי שלום, בהתאם להוראות סעיף 33 של מגילת האומות המאוחדות."
החלק הראשון הושלם
בתמונה: אנואר סאדאת ומנחם בגין מתחבקים אל מול עיניו של ג'ימי קרטר, לאחר שדובר הבית הלבן הכריז שהושג המתווה לשלום במזרח התיכון, ב-18 בספטמבר, 1978.
מתוך ההסכם: "כדי להשיג שלום ביניהן, מסכימות ישראל ומצרים לשאת ולתת בתום לב, במטרה לכרות, תוך שלושה חודשים מחתימת מסגרת זו, חוזה שלום ביניהן".
"לעולם לא נתחייב לסגת מהגולן"
בתמונה: מיד לאחר השיחות בקמפ דייויד, הגיע בגין לפגישה עם מנהיגים יהודיים בארה"ב במלון "אמריקנה" בניו יורק. במהלך נאומו, טען בגין כי בשיחות התבקשה ישראל להתחייב לסגת מהגולן, אך הוסיף כי ישראל לעולם לא תעשה זאת משום שהדבר יאפשר לארגוני השחרור הפלסטינים לכוון ארטילריה "לעבר כל קיבוץ בעמק, ויום אחד אף להגיע עד חיפה".
מתוך ההסכם: "מצרים וישראל מצהירות כי העקרונות וההוראות המתוארים להלן צריך שיחולו על חוזי השלום בין ישראל ובין כל אחת משכנותיה - מצרים, ירדן, סוריה ולבנון".
כולם רוצים לדעת
בתמונה: בדרכו ארצה, ביצע בגין עצירה בשדה התעופה הית'רו בלונדון ב-22 בספטמבר וקיים מסיבת עיתונאים קצרה. ראש ממשלת בריטניה דאז, ג'יימס קלהאן (במרכז), הגיע יחד עם שר החוץ דייויד אוון (משמאל) כדי לברך אותו על הישגי ועידת קמפ דייויד ולשמוע עוד פרטים על ההסכם שהושג.
מתוך ההסכם: "לאחר שייחתם חוזה השלום, ולאחר שתושלם נסיגת הביניים, יכוננו יחסים נורמליים בין מצרים ובין ישראל, ובכללם הכרה מלאה, לרבות יחסים דיפלומטיים, יחסי כלכלה ותרבות, שימת קץ לחרמות כלכליים ולמחסומים לתנועה חופשית של טובין ובני-אדם, והגנה הדדית על אזרחים באמצעות הליכי משפט הוגנים".
ויהי שלום
בתמונה: חצי שנה לאחר שנסכם המתווה, נחתם בווישנגטון הסכם השלום הראשון בין מדינת ישראל למדינה ערבית. באחת מהתמונות המפורסמות בתולדות המדינה, סאדאת, הנשיא קרטר ובגין לוחצים ידיים לאחר החתימה ב-26 במרץ, 1979. סאדאת ובגין זכו על ההסכם בפרס נובל לשלום, שלא התאפשר לולא קרא קרטר לשני הצדדים להגיע לארה"ב ולדון במהרה במתווה השלום.