פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      זיכרון גורלי

      עד כמה הזיכרון שלנו משקף את המציאות והאם נוכל לשנות זיכרונות ישנים ולהשתיל חדשים? ליצור מציאות טובה יותר עם שיטת ה-NLP

      "עם הזמן הכל עובר", "הזמן עושה את שלו", "כעבור זמן מה, כשתביט לאחור תצחק על זה" - כאשר משפטים אלו ואחרים נשמעים באוזנינו הם לא באמת מרצים אותנו. ומה באמת הייתם עושים אם יכלתם לנוע לאחור בזמן? לאיזה רגע הכי הייתם רוצים לחזור? איזה ידע או יכולת יש לכם היום שהייתם כל כך צריכים באותו זמן? והשאלה החשובה ביותר - האם ניתן לשנות זיכרון מהעבר באופן שיגרום לעתיד ולמציאות שלכם להשתנות?

      אפקט הפרפר הוא ביטוי מתחום תורת הכאוס, שמייצג מקרה פרטי בו משק כנפי פרפר עשוי ליצור שינויים קטנים באטמוספירה, שבסופו של דבר יגרמו להופעת סופת טורנדו (או ימנעו את הופעתה). הכנפיים המתנופפות מייצגות שינוי קטן בתנאי ההתחלה של המערכת, שגורם לשרשרת מאורעות המובילים לתופעה בקנה מידה גדול. אם הפרפר לא היה מנפנף בכנפיו, ייתכן שמסלול המערכת היה שונה במידה ניכרת. אז מה היה קורה לו חזרתם בזמן לאחור והייתם משנים את זיכרונות העבר שלכם. האם זה אפשרי ויוכל להשפיע על עתידכם והאמונות שלכם?

      ריצ'ארד בנדלר, מאבות שיטת ה-NLP, שאל האם בכלל יש מציאות? לדבריו, המציאות מתקיימת במפות הפנימיות שלנו במוח. הוא גילה, כי ניתן לשנות את ההיסטוריה האישית וליצור "מציאות" חדשה.

      לדוגמא: תחשבו על אירוע שקרה לכם היום בבוקר ("אמת") . תעצמו את העיניים ותראו, תשמעו ותרגישו. עכשיו תחשבו על משהו שלא קרה, אבל היה יכול לקרות. האם הייצוג זהה מבחינת ראיה, שמיעה ותחישה? סביר להניח שלא. אחרי שמבינים את המבנה החושי של ה"אמת", משתילים סיפור (זיכרון), שהיה יכול להתרחש לפני האירוע ו"מלבישים" עליו את מבנה ה"אמת" ובכך הוא נחווה כמציאות.

      במגזין האמריקני "טיים" התפרסם מחקר, שבו נמצא כי המוח מגיב למציאות ממשית ולמחשבות על אותה מציאות בהפעלת אותם אזורים במוח. הליך "משמיד ההחלטות" שהגה בנדלר, מוליד אמונה חדשה מעצימה וצובע את העבר, ההווה והעתיד של האדם בדרך המאפשרת יצירת "מציאות" חדשה.

      להשמיד החלטות

      בהליך "משמיד ההחלטות" שהגה בנדלר, חוזרים לאירוע משמעותי, שבו נוצרה אמונה/החלטה מגבילה שהשפיעה באופן שלילי על כל מהלך החיים של האדם, ו"מושתלת" חוויה שלו היתה מתרחשת קצת לפני האירוע - היתה משנה אותו.

      למשל: תחשבו על ילדה בת ארבע, שיש לה קשר חזק ומיוחד עם אביה ואז הוריה מתגרשים. האב עוזב את הבית במפתיע ללא הסבר והילדה גדלה עם האמונה, ש"אנשים שאני הכי אוהבת יעזבו אותי יום אחד ללא הסבר". בגלל האמונה הזו, הילדה תהפוך ברבות הימים לאישה, שמתקשה ליצור קשר זוגי טוב, מכיוון שהיא חרדה שבן הזוג יעזוב אותה. גם כאשר יש לה כבר קשר כזה, היא מסיימת אותו ללא הסבר.

      אז מה היה קורה אם אביה של הילדה היה מסביר לה, שאמנם הוא והאם נאלצים להיפרד, אך אין הדבר מעיד על אהבתו אליה ושהוא תמיד ימשיך להיות אביה למרות הגירושים ולהיות לידה כאשר תזדקק? האם זה היה משנה את עתידה ואמונותיה על עצמה ועל העולם? קרוב לוודאי שכן. הנחת היסוד ב-NLP היא שאת המציאות, כלומר גירוי חיצוני, אנחנו קולטים דרך החושים העיקריים: ראיה, שמיעה, תחישה, טעם וריח.

      הגירוי מתורגם ונרשם פנימה במוח דרך שבילים נוירולוגיים, שיוצרים ייצוגים פנימיים, "מפות". אותן "מפות" פנימיות מורכבות מתמונות, קולות, תחושות, טעמים וריחות. למפות אלה מתלווים רגשות, שיוצרים אמונות/החלטות. אם משנים את חלק ממרכיבי המפה באירוע מסוים גם הרגש המתלווה אליו ישתנה וגם האמונה/החלטה שהתקבלה תשתנה.

      בחזרה לעתיד

      לפני ארבעה חודשים התחלתי לעבוד עם ליטל (שם בדוי), מנהלת חשבונות, בת 34, שפנתה אליי בעקבות חוסר יכולת לשמור על ריכוז. הנחת הבסיס ב-NLP היא שאנחנו נוטים להאמין יותר לייצוגים הפנימיים שלנו ול"מפות" שלנו מאשר למופע המציאות עצמו. בחרתי בהליך "משמיד ההחלטות", שבו חיברתי את ליטל לאמונה המגבילה ולתחושות המתלוות אליה.

      התחושות האלו היו ה"מצפן" שלה במהלך החזרה לעבר אל המקום בו האמונה נוצרה. היא צעדה לאחור על קו הזמן שלה עד שהגענו לאירוע המשמעותי הראשון, שבו קיבלה החלטה. הגענו לגיל שבע, שבו היא ישבה מול המחשב והעדיפה לשחק במשחקים ולא לעשות שיעורי בית ואמה אמרה לה: "תעשי כבר שיעורים מספיק להתעסק בשטויות, רק בשטויות את טובה. בקצב הזה ישאירו אותך כיתה וכל החברים יצחקו עלייך".
      שאלתי אותה במה ליטל הקטנה מאמינה בסיטואציה הזו? והיא השיבה: "אני לא יכולה להתרכז". ביקשתי מליטל ליצור סיפור שהיה יכול לקרות במציאות (ואולי קרה) לפני הסיטואציה הזו שהיה משנה את החוויה שלה.

      בסיפור שהמציאה, אמה אומרת לה שרק כשתסיים לשחק היא תשמח אם גם תעשה את שיעורי הבית. סיפור זה "הושתל" קצת לפני האירוע על פי מבנה ה"אמת". שאלתי אותה איזו אמונה חדשה נוצרת אחרי החוויה המחודשת והיא אמרה "אני אוהבת לעשות דברים
      שעושים לי כייף, דברים שעושים לי פחות כייף - אני דוחה".
      "מעניין... אז זה לא שאת חסרת יכולת ריכוז, נכון?" שאלתי.
      "נכון, אני פשוט מעדיפה לעשות דברים שעושים לי כייף ". השיבה.
      "אז את יכולה להתרכז?" שאלתי.
      "כן, בייחוד בדברים שעושים לי כייף". ענת ליטל.

      אם כך, בהחלט ניתן להשפיע על העתיד שלנו, באמצעות מסע לאחור בזמן, השתלת זיכרון חדש והשמדת החלטה שקיבלנו מזמן, שכבר אינה משרתת אותנו יותר.

      אמיר איימצ'ט הוא master practitioner nlp, בוגר NLP PLUS, בעל קליניקה פרטית להנחיה אישית בתחום ה-nlp ועוסק באימון אישי ועסקי. במסגרת עבודתו אימן חברות ציבוריות, פרטיות וממשלתיות רבות.