מדינת ישראל מתעלמת מאלפי בני הפלשמורה ולא בודקת את זכאותם לעלות לישראל, כך קובע מבקר המדינה השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס בחוות דעת מיוחדת שפורסמה היום (שלישי) ושעוסקת ביישום החלטות הממשלה באשר לעליית בני הפלשמורה.
חוות הדעת של המבקר קובעת כי ממשלות ישראל בעבר ובהווה קיבלו החלטות סותרות בעניין העלאת בני הפלשמורה. על פי חוות הדעת של המבקר, התעלמה המדינה מרשימה של אלפי בני הפלשמורה השוהים בכפרים באתיופיה ולא טרחה כלל לבדוק האם הם זכאותם לעלייה, זאת למרות המלצת בג"ץ לשקול את זכאותם וזאת כדי לתת מענה לרחשי ליבם.
ראוי לציין כי רק בשבוע שעבר, החליטה הממשלה על העלאת עוד כאלף בני פלשמורה מאתיופיה ובדיקת זכאותם של כ-3,000 מתוך הרשימות הקיימות. המפגינים למען העלאת בני הפלשמורה אמנם בירכו על ההחלטה אך טענו כי המספרים גבוהים יותר, וכי הם לא יפסיקו את מחאת עד שהאחרון מבני הפלשמורה יעלה ארצה.
דו"ח המבקר עוסק בשתי החלטות ממשלה חשובות שהתקבלו בעניינם של הפלשמורה- החלטת ממשלה עקרונית משנת 2003 הקובעת כי כל אחד מבני הפלשמורה העומד במבחנים של משרד הפנים ונציגי הרבנות הראשית רשאי לעלות ארצה ללא שום קשר למספר העולים או מכסה כלשהיא. במקביל נבחנה החלטת ממשלה משנת 2005 הקובעת מכסה של עולים- 17,188 בני הפלשמורה, שהוחלט לבדוק את זכאותם לעלייה ושנקבע כי בתום שנת 2007 לאחר שתושלם העלתם ארצה, יסגרו המחנות באתיופיה שבהם מרוכזים בני הפלשמורה החפצים לעלות לישראל.
בסוף 2007 אכן החליטה הממשלה להפסיק את מתן אישורי העלייה לבני הפלשמורה ולהעלות לארץ בהדרגה את 1,500 הממתינים האחרונים. אלו אכן עלו ארצה (61 העולים האחרונים הגיעו בחודש אוגוסט האחרון) ובכך הושלמה המכסה שנקבעה.
התומכים בהעלאת בני הפלשמורה טוענים כי במחנה גונדאר שבאתיופיה שוהים עדיין כ-8,700 מבני הפלשמורה, שרואים את עצמם כיהודים לכל דבר ומקווים שלמרות סגירת השערים הם עוד יצליחו להתאחד עם בני משפחותיהם בישראל. לדבריהם, הרב מנחם ולדמן, ממכון "שבות עם" הפועל בקרב הקהילה האתיופית, קבע כי מדובר ביהודים, אך הממשלה אינה מוכנה לקבל את קביעתו.
מבקר המדינה מציג תמונה שונה מעט שונה - על פי בדיקתו, קיימים באתיופיה כיום 3,188 בני הפלשמורה שזכאותם לעלייה לישראל טעונה בדיקה. המבקר קובע כי שאלת העלאתם לארץ היא שאלה ערכית וכי על המדינה לדון בעניין בהקדם. במידה ואלו יעמדו במבחן שנקבע בהחלטת הממשלה מ-2003, דהיינו יוכח שהם צאצאיהם של יהודי אתיופיה מצד אימותיהם, ניתן יהיה להעלותם ארצה.
בני הפלשמורה - יהודים או נוצרים?
סוגיית עליית בני הפלשמורה עלתה לראשונה על סדר היום ב-1991, במקביל לעליית יהודי אתיופיה ב"מבצע שלמה". על רקע מלחמת האזרחים באתיופיה והשתלטות המורדים המרקסיסטים על המדינה, החליטה הממשלה להעלות משם את כל היהודים, כ-15 אלף בני אדם. עם זאת, סמוך לשגרירות ישראל באדיס אבבה התקבצו לא רק אלה שמוכרים בוודאות כיהודים, אלא גם אלפי צאצאי יהודים שהתנצרו - בני הפלשמורה.
הם ביקשו לעלות לארץ, אך הסוכנות היהודית, שניהלה את המבצע, דחתה את בקשתם. כמה מבני הפלשמורה כבר עלו אמנם לארץ לפני מבצע שלמה, לצד אלפי יהודים נוספים, אך בשל מספרם הזעום, איש לא התייחס אליהם כקבוצה נפרדת.
התנצרותם של בני הפלשמורה, מאז אמצע המאה ה-19, לא היתה בדרך כלל תוצאה של כפייה ישירה אלא של לחץ חברתי וכלכלי: הקושי לחיות כיהודי באתיופיה הנוצרית של אותן שנים וההטבות שניתנו לנוצרים, לעומת מעמדם הנחות של היהודים. אולם לרוע מזלם, הנוצרים האתיופים לא רצו לספח אותם אליהם וברוב המקרים סירבו להתחתן אתם. כך נוצר לבני הקהילה הזו מעמד מיוחד: מצד אחד, הם המירו את דתם, ומצד שני כמעט לא התחתנו ב"נישואי תערובת", ולכן לא התבוללו.
לרבים מבני הפלאשמורה היו בארץ קרובי משפחה מדרגה ראשונה, ובעקבות שורה של לחצים לאפשר את העלאתם ארצה אחרי מבצע שלמה, ב-1992 הקימה ממשלת רבין ועדת שרים לבחינת הסוגייה. הוועדה, בראשות שר הקליטה דאז יאיר צבן, נתנה אור ירוק להמשך העלייה מאתיופיה, אך קבעה כי הזכאות לה תהיה אינדיבידואלית: רק מי שהוא זכאי "חוק השבות", כלומר יהודי בעצמו או בן זוג, בן או נכד ליהודי. בנוסף, קבעה הוועדה מבחן הומניטרי של איחוד משפחות לקרובים מדרגה ראשונה