כהונתו של אהוד אולמרט כראש ממשלת ישראל התאפיינה בעיקר בסערות פוליטיות ובאירועים דרמטיים שכירסמו במעמדו הציבורי והובילו בסופו של דבר להודעת ההתפטרות שלו היום. כהונתו של אולמרט התחילה בינואר 2006, עם אשפוזו של ראש הממשלה דאז אריאל שרון עקב שבץ מוחי. כאשר התברר סופית ששרון אינו עומד להתאושש במהרה, הפך אולמרט למועמד "קדימה" לראשות הממשלה.
עוד בהיותו ראש ממשלה זמני נכנס אולמרט לעימות קשה עם ציבור המתנחלים כאשר הורה על פינוי המאחז הבלתי חוקי "עמונה". הפינוי, שהפך לאלים ביותר והיה אמור לסמן את אולמרט כיורשו של שרון, התקבל בזעם רב בקרב חוגי הימין. בינואר 2006 נאלץ אולמרט להתמודד עם השתלטות חמאס על רצועת עזה והשלכותיה על יחסי הכוחות באזור.
אולמרט עמד בראש קדימה במערכת הבחירות, ובהיעדר דמותו הכריזמטית של שרון השיגה המפלגה 29 מנדטים בלבד, בניגוד לתחזיות המקדימות שדיברו על 40 מנדטים ומעלה. ב-4 במאי 2006 מונה אולמרט לראש ממשלת ישראל, לאחר שממשלתו, ה-31 במספר, קיבלה את אמון הכנסת. הקואליציה מנתה 67 חברי כנסת מ-4 מפלגות: קדימה, העבודה, ש"ס והגמלאים. ציפי לבני מונתה לשרת החוץ וממלאת מקום ראש הממשלה, עמיר פרץ כשר הביטחון ואברהם הירשזון, חברו הקרוב של אולמרט, כשר האוצר.
כהונתו של אהוד אולמרט כראש הממשלה התחילה בציפייה גדולה לשינוי. לראשונה זה שנים ארוכות דובר על ממשלה שתציג "סדר יום אזרחי". מינויו של עמיר פרץ החברתי לשר ביטחון, ההבטחה לפעול לצמצום הפערים בישראל והכרזתו של אולמרט כי ממשלתו תפעל לעיצוב גבולות הקבע של המדינה הביא לו תומכים רבים ואפשרו לו להקים קואליציה רחבה ואיתנה. למרות הפצעים מפינוי עמונה ותלונותיהם של מפוני גוש קטיף על יחס מזלזל, לא היסס אולמרט להודיע כי הוא מתכוון ליישם את תוכנית ההתכנסות שעליה הכריז ערב הבחירות.
ממלחמת לבנון ועד המשא ומתן עם הסורים
אבל את תוכניותיו של אולמרט טרפו שני אירועים מרכזיים: חטיפתו של החייל גלעד שליט בידי חמאס, חטיפה שבעקבותיה פתח צה"ל במבצע גשמי קיץ ברצועת עזה וחטיפתם של חיילי המילואים אהוד גולדווסר ואלדד רגב, בידי חיזבאללה, שגררה את אולמרט לפתוח במלחמה לבנון השנייה. תוצאות המלחמה העגומות עוררו ביקורת ציבורית קשה נגד אולמרט וקריאות להתפטרותו.
ועדת וינוגרד שהוקמה בעקבות תוצאות המלחמה קבעה כי אולמרט כשל בתפקידו, אם כי לא המליצה על התפטרותו. לאחר ששר הביטחון עמיר פרץ והרמטכ"ל דן חלוץ החליטו לעזוב את תפקידיהם, התמקדה הדרישה הציבורית בהתפטרות של אולמרט. ב-3 במאי נערכה עצרת המונית, בכיכר רבין. 150,000 איש קראו לראש הממשלה להתפטר. אלא שאולמרט, שועל פוליטי ותיק, דווקא חיזק את ממשלתו וצירף את אהוד ברק כשר ביטחון, כמחליפו של עמיר פרץ, שהובס בפריימריז בעבודה.
ב-30 בינואר 2008 הגישה ועדת וינוגרד את הדו"ח הסופי שלה. הוועדה מצאה כשלים וליקויים רבים בהתנהלות הדרג המדיני והדרג הצבאי, אך נמנעה מלהטיל אחריות אישית על אדם מסוים. אולמרט שוב בחר להתעלם מהביקורת במערכת הפוליטית, ניצל את העובדה שהדו"ח הסופי היה פחות חריף מדו"ח הביניים, ונשאר בתפקידו. אהוד ברק, שחזר בו מהבטחתו המפורשת למדי לפרוש מהממשלה לאחר הדו"ח הסופי, סייע לו לשרוד.
במהלך הקדנציה של אולמרט הפשירו היחסים בין ישראל ובין הרשות הפלסטינית ביהודה והשומרון לאחר 7 שנות האינתיפאדה. באוגוסט 2007 נחתם לראשונה הסכם לחידוש התיאום הביטחוני עם הפלסטינים. בנובמבר 2007 נערכה ועידת אנאפוליס, שהציגה חזון להתקדמות בתהליך השלום אך לא הניבה פירות ממשיים. מספר הפיגועים בישראל אמנם ירד משמעותית אך ממשלת אולמרט נאלצה להתמודד עם ירי הקסאמים הבלתי פוסק של החמאס לעבר יישובי הדרום עד להסכם הרגיעה שהושג לפני כחודשיים. אולמרט לא הסתיר את רצונו לחתום על הסכם שלום עם סוריה ופתח במגעים לא ישירים עם נציגיו של בשאר אסד.
עוד נתראה?
אולמרט ייזכר כראש הממשלה הנחקר ביותר בתולדות המדינה. הוא היה נתון במספר חקירות פליליות במהלך כהונתו והתעמת רבות עם החשב הכללי לשעבר ירון זליכה שהאשים אותו בשחיתות. בסופו של דבר, לאחר לחץ ציבורי מסיבי והתרופפותה של הקואליציה, הודיע אולמרט בסוף חודש יולי, במסיבת עיתונאים מרגשת, כי יתפטר ברגע שיבחר יו"ר קדימה החדש.
במשטרה לא חיכו להודעת ההתפטרות ולפני קצת פחות משבועיים היא המליצה לפרקליטות המדינה להעמיד לדין את אולמרט, בעבירות של לקיחת שוחד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והפרת אמונים בפרשות טלנסקי ו"ראשונטורס". היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, אמור להכריע האם להגיש כתב אישום נגד אולמרט בתיקים אלה, ומקורות בפרקליטות העריכו שהחלטה בנושא תתקבל ככל הנראה אחרי החגים. אולמרט לא הודיע עדיין על תוכניותיו לעתיד, אך הערכה היא שאולמרט, שועל פוליטי ותיק עדיין לא אמר את המילה האחרונה. בבחירות המקדימות בקדימה שהתרחשו בשבוע שעבר בעת שמילא את חובתו והצביע, דאג אולמרט להבטיח לגדודי הצלמים והכתבים ש"עוד נתראה".