הקהילה היא החלק העיקרי במושג "כפר אקולוגי". ומה בעצם מציעים לנו חיי קהילה ומה הקשר של זה לאקולוגיה? החברה. אדם ממוצע צריך לעתים להיכנס לאוטו כדי לפגוש נפש קרובה שהוא יכול לפתוח את ליבו בפניה, לפעמים אפילו לנסוע מרחקים גדולים. תושב הכפר האקולוגי (או לפחות הישוב שמתקיימים בו חיי קהילה פעילים) צועד צעדים ספורים, או אולי הולך כמה דקות, והנה הוא עומד מול חברו הטוב. הקרבה והזמינות מחזקות את הקשר והופכות את החברות לבעלת אופי משפחתי. עוד פן חשוב ומובן מאליו הוא המשמעות סביבתית של החיסכון בכל הדלק והזיהום - אם הייתי נוסעת עשר דקות כל פעם בשביל לפגוש את שכנתי האהובה הייתי כבר מקיפה את העולם.
חיי קהילה קרובים מספקים לנו גירוי אינטלקטואלי ורוחני, תמיכה נפשית, אתגר התפתחותי. כדי למלא את הצרכים הטבעיים האלה, עשוי האדם הממוצע לצרוך שרותי דת שונים, טיפול נפשי ואחר, סדנאות שונות ועוד. גם תושב הכפר האקולוגי עשוי לצרוך אותם דברים, אבל סביר להניח שרובם יתרחשו מתחת לאפו ממש, כחלק מהשירותים שהקהילה מספקת לעצמה מתוך עצמה. בקהילות רבות, במיוחד באלה שבהן הפעילות החברתית (רוחנית יזומה ומאורגנת, אורח החיים כולו, עם כל האתגרים המחלוקות והבעיות שהוא מעורר) היא תרגיל אחד מתמשך בתקשורת, שיתוף פעולה ואחריות לזולת. זה בהחלט לא מתאים לכל אחד, זה מעמיד אותנו באופן בוטה מול הקשיים שלנו עם האחר ולא מאפשר לנו להסתגר ולהתחמק. לא פשוט, באמת, אבל הפוטנציאל ההתפתחותי של היחיד והקבוצה בתנאים האלה הוא עצמתי, מהיר ונפיץ, לטוב ולרע. אתגר לאמיצים.
די לקניות
אז השתמשנו בשירותים ומסגרות חברתיות מקומיות וחסכנו המון נסיעות וכסף, אבל בעצם, הרבה יותר מזה. כי מה עושה אותו אדם מודרני, אבוד בבדידות הערים המנוכרת, בפחדים והדימויים שמקיפים אותו בתקשורת ובפרסום? בריקנות הנוראה שנותרה אחרי התרסקותן של המסורת הדת והקהילה? נכון, הוא עובד נורא קשה כי הוא זקוק להמון דברים כדי למלא את החללים הריקים שבנפשו: המון בגדים, נעליים, רהיטים, שיפוצים, רכבים, נכסים, חופשות ,מלונות, אטרקציות תיירותיות תכשיטים. המחיר שמשלם כדור הארץ עבור כל הצרכים המדומים האלה הוא הסיבה האמיתית והעמוקה ביותר למה שמסכן ממש עכשיו אותו, אותנו ואת עתיד ילדינו. את הבעיות הזה מנסה תנועת הכפרים האקולוגיים לתקן על ידי סיפוק הצרכים האמיתיים, החשובים באמת, שלנצח יספקו אותנו יותר מכל נכס חומרי. שייכות, אנושיות ואהבה.
בתוך קהילתו המתוקנת האדם מרגיש בבית, אין לו צורך במחלצות, איפור, ניתוחים פלסטיים או כל התעסקות יתרה במראהו החיצוני כדי להרגיש אהוב ורצוי. הוא מזהה את מקומו ותפקידו, חווה באופן מוחשי את תרומתו וזוכה להערכה ומשוב. העושר השופע מקבוצה של אנשים המספקת לעצמה את מיטב הכישורים והיכולות הגלומות בה, גדול מכל עושר חומרי. מניסיון, לא הייתי מחליפה את זה במיליונים. נשבעת.
זה לא אומר שהולכים אחורה
תכנון סביבתי נבון מראש מאפשר יעילות מרבית במחזור מים, ניצול שטח, יצור חשמל עצמי, סביבה בטוחה לילדים. קהילות רבות יוצרות עבור עצמן את המסגרות החינוכיות לילדים וכן אחוז מסוים של מקומות העבודה, לפעמים את כולם. מה שאומר שהקילומטראז' לנפש שנצרך על ידי חברי הקהילה וילדיהם, צונח באופן דרמטי. זוהי כמעט האלטרנטיבה היחידה לשלטון האימים של הרכבים, צורך ומחסל שטחי אדמה וטבע, את כספינו, בריאותנו, את השקט, איכות החיים והזמן הפנוי שלנו. הנהירה אל פרברי השינה סביב הערים רק נוגסת בשטחי טבע נוספים ומגבירה את השימוש במכונית, זהו אינו פתרון אמיתי.
הפתרון האמיתי איננו ללכת אחורה בנוסטלגיה עיוורת וגם לא לנהות, באותו עיוורון, אחר קידמה דוהרת וחסרת נשמה. הפתרון האמיתי עשוי להיות שילוב נבון, שקול ומתוכנן היטב, של יתרונות העבר: שלווה, טבעיות וחיי שיתוף, עם מיטב הטכנולוגיה והאינטליגנציה האנושית המודרנית. זה אפשרי וזה קורה.
בכתבות הבאות נספר על תהליך הקמתו של כפר אקולוגי בקיבוץ חוקוק שבגליל.