אנשים מן היישוב טורדים עצמם בשאלות שונות ומשונות: האם הבורסה תעלה? מה יהיה מזג האוויר בשבת? למה אסור לחמם בורקס במיקרוגל? האם מאוחר מדי לשדך בין ליהמן בראדרס לבין האחיות וויליאמס? אלא שמאחורי כל העניינים האלה, ניצבת בעצם שאלה אחת שמנקרת בכולנו: העולם הזה, שבו אנו חיים - האם הוא בסדר? הרי זה בעצם לב העניין, שאם היינו יודעים אותו, כל שאר התעלומות היו מסתדרות מאליהן.
לכאורה, סיפקו לנו ארועי השבוע האחרון תשובה חד משמעית לקושיה הזו. ביום שני, נפטר מסרטן ריצ'רד רייט, מי שהיה הקלידן של להקת פינק פלויד. 48 שעות אחר כך, נערכו בחירות בארגון בשם "קדימה". נפח הסיקור של הארוע השני, היה גדול עשרות מונים מזה של הראשון. עוות כזה הוא מעבר למקרה או לחריגה סטטיסטית. היו אמנם הרבה רמזים - דארפור, פוטין, פייסבוק - אבל מהם עוד יכולנו להתעלם בכל מיני אקרובטיקות מנטליות. הפעם הראיות נראות כבדות וחותכות מדי.
הדליה-איציקים של דור בטהובן
מצד אחד - שמות של עסקנים כמו "שאול מופז" או "חיים רמון", אנשים חביבים אבל חסרי חשיבות הסטורית או כשרון משמעותי. מצד שני - ריצ'רד רייט, חלק מהרכב מוסיקלי שנכנס לקלאסיקה ונגע בנפשותיהם של מאות מליוני אנשים. העדיפות שהענקנו השבוע לצד הטפל, המקרי והקרתני של המשוואה, לא משאירה מקום לעמימות: משהו יסודי פגום בעולם הזה. קשה אפילו למצוא הקבלה הסטורית לסדר העדיפויות הזה, שכן איש לא טרח להנציח את שמות הליבנים, הביילינים והדליה-איציקים בני דורו של בטהובן, חלק ממצעד מתמשך של בוחשים ומאכערים שהבליחו לרגע על הבמה, חטפו גרגר תהילה ונבלעו בתהום הנשיה.
אם יש נחמה אל מול התמונה הקשה הזו, הרי היא בכך שריצ'רד רייט מעולם לא ביקש להפוך לחלק מסדר היום של מדינת ישראל, או של מדינה כלשהי. הוא היה אמנם ראוי להיות נושא השיחה העיקרי שלנו השבוע, אבל שום אין רמז לכך שהיה לו עניין בנפח הרכילות שתתפתח סביבו. שאול מופז ויריביו, לעומת זאת, היו עסוקים בחדשים האחרונים רק בעניין הזה - האדרת שמם ועיצוב דמותם בתקשורת. מסתבר שבתחרות על כותרות העיתונים ושיחות בתי הקפה, תאוות השררה ורדיפת הכבוד מנצחות בקלות את הגאונות ואת היצירה.
קל לראות שאותו לקח תקף כמעט בכל גזרות החברה: המוטיבציה היא גורם משפיע הרבה יותר מאשר הכישרון. כדי שאדם יהיה מנהל, כדאי שיהיו לו תכונות מתאימות לתפקיד, אבל קודם כל עליו לרצות בו. אפילו בדמוקרטיה אידיאלית, הציבור לא מתבקש לבחור בין האנשים הראויים ביותר מתוך כלל האוכלוסיה, אלא רק מתוך אלה שהעמידו עצמם לבחירה. הרצון לשלוט ולהתפרסם, הוא התכונה החשובה ביותר בדרך לשלטון ולפרסום, שכן בלעדיה אין האדם יכול אפילו להתחיל את המרוץ. אפשר לפנטז על עולם שמנוהל בידי חברי הפינק פלויד ומונטי פייתון, אבל למרבה הצער, איש מאוסף הגאונים הזה מעולם לא חשק בתפקיד.
דרושה: ר"מ שלא תרצה להיחקק בדברי הימים
הדינמיקה הזו ניכרת לא רק ברמת הפרט, אלא בכל קנה מידה - משפחות, שבטים, עמים ואפילו בין המינים. בכל הגזרות האלה, שלטון וכיבוש הם קודם כל פועל יוצא של תאוות שלטון, מיליטנטיות ויצר כיבוש. אם עד לפני מאה שנים יכלו זכרים לטפח הזיות על עליונות מולדת שלהם, הרי שבעשורים האחרונים התברר שהשליטה שלהם בנשים, נשענת בעיקר על מוטיבציה. לכל מין יש כמובן תכונות שונות, את זאת קל לראות בכל מסגרת ובכל שכבת גיל, אבל הדומיננטיות הגברית, מרמת המשפחה ועד להנהגת המדינה, נובעת בעיקר מכך שהגברים מאד להוטים להנהיג.
על רקע המציאות הזו, כניסתה הצפויה של ציפי לבני לראשות הממשלה עשויה להיות ארוע חיובי מאד. עברה הציבורי כמעט נקי מעשייה או יוזמה כלשהן. הנתון הזה הוצג על ידי יריביה כמגרעת, אבל ייתכן שהוא דווקא מעלתה הגדולה ביותר. אם לבני היא אישה טיפוסית, משוחררת מהלהיטות הגברית לשלוט במציאות ולהנדס אותה, אזי כדאי שימיה בשלטון יתארכו הרבה מעבר לחודשים הספורים של ממשלת המעבר.
העבר הקרוב והרחוק של ממשלות ישראל, גדוש בדמויות שניסו, ביומרה ספוגת טסטוסטרון, להשיק תהליכים גלובליים ולהטות את מהלך ההסטוריה. קל להראות, אמפירית ואפילו מתמטית, שתזזית כזו נידונה בהסתברות גבוהה מאד לכשלון. המערבולת שבה אנו חיים היא מסובכת ודינמית מכדי שבני אדם יוכלו לכוון אותה כרצונם.
אם נזכה בסיבוב הזה בראש ממשלה נטולת אמביציה להחקק בדברי הימים, כזו שתשוחח בטלפון עם מדינאים אבל, כדרכן של נשים, תשכיל לסדר קצת את הבית באותה העת, כזו שחושבת על רווחת בני ביתה מבלי שדמה יגעש בגלל תסביכי כבוד ויוקרה, כזו שפותרת בעיות קטנות ולא מסתנוורת מתכנית מבצע מבריקה -- או אז, כדאי יהיה להקפיא לזמן מה את הדמוקרטיה ולחסום את שעריה בפני גדודי הגברים צמאי השלטון. אלה יוזמנו לנסות את כוחם בעיסוקים "גבריים" אחרים, מכתיבת מוסיקה ועד להנדסת תוכנה. ומה יהא על בישי הגדא שלא נחנו בכישרון מספיק לעשות משהו מועיל? אותם ניתן יהיה תמיד להפנות לכתיבת טורים באינטרנט.