בשנים האחרונות התפשטה אופנה חדשה: החגים הדתיים התמסחרו. חג המולד הנוצרי הוא הדוגמא הטובה ביותר, אולם גם במחוזותינו התפשטה אופנה חדשה של הרמות כוסית לרגל החגים שמנוצלות היטב על ידי פוליטיקאים, וזה בלי להזכיר את המימונה ואת המופלטות הרבות שהפוליטיקאים נאלצים לבלוס. בדומה, אצל המוסלמים הפכו הארוחות ההמוניות לשבירת צום הרמדאן לאירועים תקשורתיים ופוליטיים.
ארוחת שבירת הצום, "אפטאר" בערבית, היא ארוחת הערב ששוברת את הצום היומי בחודש הרדמאן. במשך כל היום צמים המוסלמים על מנת לטהר רוחנית ופיזית את גופם ונשמתם ובערב הם מתאספים ושוברים יחדיו את הצום. יש שיגידו שהאיסור לאכול הוא הקל ביותר בחודש הרמדאן, משום במשך היום מקפידים המוסלמים לעשן ולקיים יחסי מין. ההזדמנות לקיים ארוחה חגיגית מדי ערב מאפשרת לאנשים להתקרב ולבני המשפחה להתגבש. למרות שמרבית הארוחות נערכות במסגרת משפחתית, מוסלמים רבים עורכים ארוחה במסגרת קהילתית שבה מתאספים שכנים וחברים וכולם יחד שוברים יחד את הצום.
בשנים האחרונות רווחת התופעה של אירוח מוסלמים, יהודים ונוצרים בארוחות "אפטאר". נשיא המדינה נוהג לארח במשכנו את בכירי המגזר הערבי על בסיס שנתי, משרד החוץ מארח שגרירים ונציגים מוסלמים, ועמותות רבות שחרתו על דגלם דו-קיום תרבותי ואזרחי מארחות ארוחות "אפטאר". ארוחה כזו התקיימה השבוע במרכז היהודי-ערבי ביפו בהשתתפות 400 איש: מוסלמים, יהודים, נוצרים, תלמידים, נשים, גברים, צעירים וזקנים. המרכז המנוהל על ידי איברהים אבו שינדי מקיים את ארוחת שבירת בצום מדי שנה מאז שנוסד. אורחים יהודים רבים הוזמנו השבוע, ביניהם ראש העירייה רון חולדאי, ח"כ הרב מיכאל מלכיאור (עבודה), ח"כ נדיה חילו (עבודה) ומפקד מחוז תל אביב במשטרה, ניצב אילן פרנקו.
ח"כ הרב מלכיאור משתתף ב"אפטאר" כבר כעשר שנים. בשנים הראשונות עיקמו המשתתפים המוסלמים את חוטמם והתקשורת עטה על הסיפור כמוצאת שלל רב, אולם מלכיאור, המשמש גם כיושב ראש השדולה בכנסת לדו קיום יהודי-ערבי, לא התרגש והגיע מדי שנה. "זה צד אחד של דו-קיום שלא מספרים עליו", הוא אומר. "הלוואי והארוחה הזו תהפוך לסמל למה שהארץ יכולה להיות. שנוכל להעשיר אחד את השני וללמד אחד את השני על דתו של האחר. הלוואי והארוחה הזו תהווה בשורה לכי מי שמאמין, ובעצם לכל בני האדם".
השעה כבר תשע, הולכים
באחד השולחנות יושבת חבורה של שש נערות ערביות בנות 14, ארבע מהן עם כיסוי ראש ובגדים צנועים, ושתיים לובשות גופייה. "אני התחלתי לצום ברמדאן כבר בגיל שבע", מתגאה אחת. "אני בגיל שמונה", מתפארת השנייה. "אני התחלתי השנה", צוחקת נערה עם גופייה לבנה. "עד עכשיו לא ממש רציתי". חברותיה ממשיכות לגמוע עוד ועוד מים. הקיץ היפואי מסרב לפנות את מקומו לסתיו ומקשה עליהן לצום.
השעה היא שעת ערב ועוד מעט, בעשר בלילה, תתרוקן יפו מאנשים. זוהי השעה שבה משודרת העונה השלישית של סדרת הטלוויזיה הפופולארית "באב אל-חארה" (שער השכונה נ.י). הסדרה הסורית המשודרת בערוץ הלווין MBC ממגנטת אליה את כל העולם הערבי, מהרשות הפלסטינית עד למצרים, מכווית ועד לאיחוד האמירויות, מיפו ועד לגליל. אפילו שש הנערות משוגעות עליה למרות שקשה להן להסביר מה מיוחד בה. "היא לא מצחיקה, אין שם סיפורי אהבה כמו ב'נור' (סדרה טורקית פופולארית שהסתיימה לפני כשבועיים נ.י) אבל היא מרתקת", הן אומרות.
חולדאי עולה לבמה, מדבר על דו קיום, אך לא שוכח שהבחירות לראשות העירייה מתקרבות. "עכשיו לפני הבחירות יש גורמים אינטרסנטיים שיבואו ויגידו לכם שאני רוצה לזרוק את ערביי יפו מכאן", פונה חולדאי לקהל. "ואני אומר לכם שאין עירייה שעשתה עבור יפו יותר מעיריית תל אביב בעשר השנים האחרונות". חבורת הנערות היפואיות בנות ה-14 לא שמעה את סוף דבריו של חולדאי. באמצע הנאום הן חמקו החוצה. מישהי שישבה בסמוך אליהן אמרה שהן הלכו הביתה. "טוב, השעה כבר תשע בלילה", הביטה בשעונה וצחקה. "עוד שעה משדרים את 'באב אל-חארה'".