חינוך באמצעות בעלי חיים הוא פרקטיקה שתופסת תאוצה בעולם המערבי. גם בארץ יש הקוראים לכך. מערכת החינוך, מנגד, לא ממהרת להטמיע נושאים אלו באופן מוסדי בתוכה. המומחה לחינוך באמצעות בעלי חיים ד"ר רוני רדו- מראשי תנועת "לתת לחיות בת"א-יפו", מסביר למה זה הכרחי. הגר הירש טוענת שמערכת החינוך לא מוכנה לזה עדיין. כרגיל - המילה האחרונה שלכם. (צילומים: shutterstock)
חינוך עם בעלי חיים
בעלי חיים מלווים את חיינו כבר מהינקות. חלק נכבד מאוד מהצעצועים, ספרי הילדים וסרטי הילדים שהילדים נחשפים אליהם, הם על בעלי חיים. דמויות הילדות שלנו קשורות לבעלי חיים. האדם המודרני אשר עבר מחיים בטבע לחיים בעיר "הפסיד" את הקשר הישיר שהיה לו עם בעלי החיים. כיום, הילדים ובני הנוער שחיים בסביבה העירונית כמעט ולא פוגשים באופן בלתי אמצעי בעלי חיים בסביבתם "הטבעית" ומעט מאוד ילדים ובני נוער פוגשים חיות בר בחוגי טבע ובטיולים.
המחסור במגע בלתי אמצעי עם בעלי חיים מביא לידי כך שרבים מבני הדור הצעיר חסר הבנה בסיסית בטבעם וצרכיהם של יצורים אחרים שמאכלסים את עולמנו. מכאן ועד מעשים של התעללות והתאכזרות לבעלי חיים הדרך קצרה, וזאת מאחר שמי שלא בא במגע מגיל צעיר עם בעלי חיים והבין את חשיבותם, לעיתים קרובות גם מתעלם מהיותם יצורים בעלי רגשות ותחושות, שעלינו, בני האדם, להגן עליהם. בנוסף, במחקרים רבים נמצא כי אנשים שמועדים למעשים עבריינים קשים כנגד בני אדם ואף לפגיעה פיזית קשה באנשים אחרים, העידו על עצמם לרוב כי בצעירותם התעללו בבעלי חיים.
מערכת החינוך יכולה לעשות רבות בנושא. תוכנית לימודים אשר תתמקד בהכרת בעלי החיים, בקבלתם כחלק מהחברה ובמניעת צער בעלי חיים תביא לא רק להעלאת המודעות בקרב ילדינו לבעלי החיים ולחשיבותם, אלא גם תעצב דור של מבוגרים שרגיש יותר לצרכי הזולת ולמצוקתו ושאינו מנוכר לסביבתו. בניגוד לבני אדם, בעלי חיים מקבלים את מי שמטפל בהם ללא תנאים מקדימים ומרעיפים עליו אהבה ללא גבולות. כך לדוגמא, היום כבר אין כמעט חולק על כך שילדים בעלי צרכים מיוחדים אשר אינם מוצאים את מקומם בחברת בני גילם, פורחים בקרבת בעלי חיים, שנמנעים מלשפוט אותם בעיניים אנושיות. אין ספק שגם בחינוך ה"רגיל", בעלי החיים יעזרו לתלמידים לפתח תחושות של שייכות, של בטחון עצמי ושל הערכה עצמית. (ר.ר)
חינוך בלי בעלי חיים
חינוך בנושא בעלי חיים חשוב לנו כחברה וכבני אדם, אין בכל כל ספק. אבל אל לנו לשכוח שכיום המצב המערכת החינוך רגיש במיוחד, ויש הרבה נושאים לטפל בהם לפני שמגיעים לפריווילגיה הזאת - הכיתות הצפופות, רמת המורים, שיטת הלימוד המתמקדת בציונים ותחרות ועוד. התקציבים מחולקים בזהירות ולא בטוח שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו להעמיס עוד על מערכת שגם ככה קורסת תחת העומס.
ילדים, מעצם היותם צעירים, עוד לא מפותחים מספיק מבחינה רגשית ומערכת השיקולים שלהם עוד לא מגובשת. עבודה עם בעלי חיים דורשת אחריות גדולה מאוד, שכן הדבר הכי נורא יהיה אם בעלי חיים יסבלו ממגע עם ילדים. בכל כיתה יש את קומץ התלמידים שהמורה לא מסוגל/ת להשתלט עליהם. אם חס וחלילה יקרה משהו לבעלי החיים, הרי שהשגנו את המטרה ההפוכה.
הרבה ילדים (ומבוגרים כמובן) חוששים מבעלי חיים. זה לא הופך אותם למתעללים או אנשים פחות טובים שיתנו פחות לחברה בה הם חיים הם פשוט לא מתחברים לחיות ואולי זה בסדר. אולי לא כולם חייבים לאהוב בעלי חיים, כל עוד זה נשאר בחוסר חיבה ולא נגרר להתעללות או אדישות כלפי יחס לא הוגן לבעלי חיים. סביר להניח שמגע בלתי אמצעי בבעלי חיים יתרום לכל אחד, אבל מי שיימנע ממנו, לאו דווקא יגדל להיות אדם בלתי מוסרי או חסר חמלה.
יש יותר מדי תלמידים שזקוקים לתגבור במקצועות הפורמליים ובכך ירכשו כלים להתמודד עם העולם שאליו הם יוצאים. נכון, את התמורה שיקבלו מחינוך שקשור לבעלי חיים אי אפשר לכמת, אבל בעולם האמיתי כמעט ואין ברירה אלא ללכת במסלול הרגיל, ובינתיים יש יותר מדי תלמידים שזקוקים לעזרה ופחות מדי כסף לעשות את זה. במציאות תקציבית דלה, צריך להכיר בעובדה שבעלי החיים חייבים להידחק לתחתית סדר העדיפויות, גם מבחינת מערכת החינוך. (ה.ה)