סבתי היקרה, שתחייה, היא אחת מחסידותיו הגדולות של מוסד המשפחה. למעשה, אם רק יכלה, היתה מספרת בשבחיו יומם וליל ומעבירה את תורתה מבת לבת. בפעם האחרונה שביקרתי אותה, למשל, היא טרחה לנזוף בי על כך שאנחנו (לא ברור לי עם הכוונה רק אלי ולבני דודי, או לכולנו, כולל אתכם) לא שומרים על קשרים הדוקים יותר, שכן "בסופו של דבר, אתה נשאר רק עם המשפחה".
אין ספק, סבתא תמיד צודקת (כמו גם בפעם שהיא פסקה שעלי להתחתן רק עם בעל עשיר), רק שמושגי המשפחה שלנו קצת שונים. אני, וכנראה שגם אתם, נוהגת להקיף את עצמי בחברים, שאולי מהווים את המשפחה המודרנית האמיתית. מגורים במדינות שונות (הם בבאר שבע, אני בתל אביב) ומחסור בנושאי שיחה משותפים, מצליחים לדלל גם את הדם הסמיך ביותר.
כך חייתי לי חיי נוחות יחסית, עד השנה האחרונה. בעוד אני נשארתי נאמנה למשפחה התל אביבית האלטרנטיבית, בחרו, הבוגדים, להקים משפחות משלהם כדת וכדין. וכך נותרתי לבד. בעצם כמעט לבד, אני רווקה קלישאתית עם כלב.
באין משפחה להתנחם בה, החלטתי לבקר את המשפחה הקטנה מפלורנטין. לצורך המפגש וביקור בית הנ"ל, נפגשנו במקום חדש יחסית העונה לשם פיאנו בר, בית קפה שפתחו חברי ספריית הדי.וי.די 8 מ"מ, על חורבות הסאני בר (שהתהדר בסלוגן הנהדר: "בן זונה של פאב").
מסתבר שהשם החדש מעיד על הפסנתר שניצב במקום ועל הערבים המוזיקליים שנערכים שם. כשאנחנו היינו שם, בצהרי שישי, לא חזינו בפלא, אבל יודעי דבר שכבר ביקרו במקום סיפרו לי שהם זכו לתענוג. למען האמת, הם בחרו שלא להשתמש במושג תענוג, אלא יותר במושגים כמו מעיק ומיותר.
קרסנו על הספה הנוחה שבחוץ, על שלל סלנו וטפנו, הכולל שלושה כלבים נלהבים במיוחד. אלו מצאו ששדרות וושינגטון, עליהן ממוקם אותו פיאנו בר, הוא רחוב הטומן בחובו שלל אוצרות, כמו גן משחקים, כלבים אחרים וזבל לרוב. וכך, בעוד ששני כלביהם התרוצצו מאושרים וחופשיים, דאגותיי הפולניות הלא תורשתיות לא התירו לי להסיר עיניים מהקטנצ'יק שבבעלותי. גם רוטב הטופי המצוין שליווה פרנץ' טוסט וסלט פירות (28 שקל), סירב להשקיט את הרעידות שעברו בגופי בכל פעם שהקטן חמק מעיני. ואפילו האופיום המצוי בעוגת הפרג הטעימה (18 שקל) לא הצליח לדחוק את תסריטי האימה שהתרוצצו לי בראש. למעשה, גם האספרסו (8 שקלים) שהפתיע לטובה, בתוספת ניסיונותיו של אב המשפחה לדבר אל ההיגיון החבוי שלי, נחלו כישלון צורם. מסתבר שבמשפחה הלא ממש קיימת שלי אני מתפקדת כאמא היסטרית וחרדתית.
נראה שתושבי השכונה הצליחו להרפות מזיכרון הסאני בר, שכן אותם פרצופים שהיו מצויים בו אז מצויים בו גם היום. גם המשפחה הקטנה למדה להרפות וכעת הם משלחים את המלאך הקטן שלהם בוקר בוקר לגן. אני, לעומת זאת, עוד קצת מתקשה. החברים מתחתנים, הכלבים משתוללים ואני מפחדת להישאר עם כל השקט הזה לבד. אז איך אוכל להניח לכלבי, המשפחה היחידה שנותרה לי כרגע לרוץ משוחרר? הרי סבתי היקרה, שתחיה, טוענת שמשפחה זה הכי. אחי.
בקטנה
סקס אפיל: למרות הפיאנו, לא ממש
אנשים: תמהיל בין פלורנטינים מקוריים לבין צעירי השכונה
עיצוב: נוח ומזמין, רק קצת יותר מדי מראות בשירותים
שירות: חייכני וסבלני לכלבים
הפוך: 10 שקלים
ליד הקפה: פסנתר
גישה לנכים: כניסה יש שירותים אין
טיפ: להתעדכן בלוח ההופעות
שורה תחתונה: בא לשכונה בחור חדש ואטרקטיבי
פיאנו בר. שדרות וושינגטון 25. טל' 6021628. פתוח: א'-ו' 8:00 עד לקוח אחרון, שבת 9:00 עד לקוח אחרון.