קח אותה לסרט

מאת: נחמן אינגבר, "עכבר העיר"

THE INVISIBLE CIRCUS
ארה"ב 2001. שעה ו-38 דקות.
1997. סן פרנסיסקו. ג'ורדנה ברוסטר חיה עם אמה בליית דאנר. היא מתכוננת ללמוד באוניברסיטה, אך חשה מרוחקת יותר ויותר. היא מתגעגעת לאחותה, קמרון דיאז, שהתאבדה לפני שש שנים בפורטוגל. כולם אהבו את קמרון. איך לא. נסיבות מותה נותרו בגדר תעלומה עד היום. היא מחליטה לנסוע לאירופה ולשחזר את קורות אחותה שם, כדי לגלות את האמת על מותה. היא מתחילה את סיורה באמסטרדם, אינה מגלה דבר, ועוזבת את העיר עם גלולת אל.אס.די. שמישהו דחף לידה. היא מגיעה בעקבות האחות לפריז ושם מוצאת את כריסטופר אקלסטון, חברה לשעבר של אחותה. הוא מספר לה כל מה שהוא יודע או רוצה לספר על יחסיו עם האחות, ומצייר לה דמות שונה לחלוטין ממה שזכרה. לאט לאט מגלה האחות החוקרת שהיא לא יודעת הכל על אחותה, וכי כל המידע שזרם אליה לא היה תמיד מדויק. היא עוברת חוויה לא מוצלחת של אל.אס.די, ומחליטה לנסוע לפורטוגל יחד עם החבר של אחותה. הזוגיות ביניהם מתהדקת, גם החיפוש נמשך לכאורה, כך שיש לנו איזשהו קונפליקט בין השניים. אנטוניוני עשה פעם סרט נפלא על נושא דומה, "אוונטורה". אדם ברוקס ביים את הסרט על פי ספר של ג'ניפר איגן.

THE FAST AND THE FURIOUS
ארה"ב 2001. שעה ו-32 דקות.
ענייני מירוצי מכוניות מחוספסים ולוהטים, לכל המעוניינים. במשך היום מתעסק וין דיזל בשכלול מנועיהן של מכוניות מירוץ, אבל בלילות הוא הופך לחיית פרא. הוא מתחרה ברחובות לוס אנג'לס נגד כל יריב מזדמן תמורת סכומי כסף גבוהים. המירוצים מתרחשים ברחובות נטושים, קודרים ועלובים, וקהל רב מתכנס לצפות באירוע, ההופך להיות לאתר קרבות, זירה מינית, ולא סתם מסלול מירוצים. ומר דיזל מיודענו הוא הכוכב. כוכב-על יש לומר. רק יריב אחד רציני ניצב מולו, וזהו פול ווקר. ואולי הוא מסתיר סוד חשוב ומהותי. ואולי לא. השניים מתיידדים, ואחותו השופעת של הדיזל נכנסת גם היא לתמונה. בינתיים, על רקע מירוצי הרחוב, חוקרת המשטרה פרשייה עלומה ומסתורית, הקשורה בהיעלמותן של משאיות כבדות. העניינים מתחממים במהירות, אך זו רק ראשיתה של ידידות מופלאה נוספת מבית מדרשו של הקולנוע ההוליוודי. לא רק ידידות, גם אהבת נצח, אחרי הכל נוצר כאן משולש מעניין. ועוד יש קונפליקט נוסף, שהצנעה יאה לו כדי לא לגלות יותר מטפח מהעלילה. רוב כהן ביים על פי מאמר עיתונאי של קן לי על המירוצים הנ"ל. סרט אקשן, אקשן ושוב אקשן.

YOU CAN COUNT ON ME
ארה"ב 2000. שעה ו-15 דקות.
סרט עצמאי אמריקאי, שזכה בפרסים רבים, כולל סאנדנס 2000, והיה מועמד לשני פרסי אוסקר: לתסריט הטוב ביותר (נכתב ע"י הבמאי קנת לונרגן) ולשחקנית הטובה ביותר, לורה ליני העדינה והמרגשת. סיפור כל כך אמריקאי. החזרה אל הילדות והתמימות, הן במישור האישי והן במישור של אמריקה כולה, דרך החזרה אל עולמה של עיירת הילדות הקטנה וערכיה. קנת לונרגן, שביים, הוא במאי ומחזאי תיאטרון ותיק ושכתב גם את התסריט לסרט "בוא נדבר על כך", וכאשר ראה את התוצאה המבישה, החליט לביים מעתה את תסריטיו בעצמו. לורה ליני היא אם חד הורית, המגדלת את ילדה המתוק בעיירת הולדתה. היא עובדת בבנק, והבוס החדש שלה, מתיו ברודריק, קטנוני ומציק. חבר ותיק שלה מציע לה נישואים מפתיעים. אחיה הצעיר, מרק רופאלו, חוזר לפתע מן האפלה לעיירת הולדתו, מוכה וחבול, כנראה בשל צורך דחוף בכסף מאחותו הגדולה, ויש להניח שיברח מיד. אבל לאט לאט קורה משהו, לא לגמרי מוגדר, ביניהם. האחות הגדולה הולכת בתלם, אבל היא מרגישה בעומק נפשה תחושה של ריקנות, בלבול וחוסר ישע. אחיה מורד במוסכמות, נודד, אוסף חוויות רבות, מתנגש עם שלטונות החוק, אבל גם הוא מבולבל כמוה. הם אמנם מוצאים זה את זו, אבל לא ממש. לא בדיוק. קשה בעולמנו למצוא ממש האחד את זולתו. הדבר פשוט לא קורה כך, למרות שיש רגעים קטנים של חסד. אולי רק בקולנוע. זוהי מלודרמה משפחתית במיטב המסורת של הקולנוע האמריקאי המשובח. חזרה אל בחינת הערכים האמריקאיים הבסיסיים ביותר, ובעיקר מוסד המשפחה המתמוטט, שהיווה תמיד בסיס לערכי אמריקה. סרט פשוט, צנוע, מדויק, מקסים, משוחק לעילא, המציג את ההתנגשות הבלתי נמנעת בין שתי גישות לחיים: זו הממוסדת - עבודה, כנסייה, משפחה, היכולה להיראות כמוגבלת וצרה, אך נוסכת ביטחון - וזו הפראית - שלוחת הרסן, המרדנית, המנסה הכל ונותרת ריקנית, חסרת קשר ומחויבויות. אנושי ומרגש.

THE CURSE OF THE JADE SCORPION
ארה"ב 2001. שעה ו-51 דקות.
"קללת אבן העקרב הירוקה", סרטו החדש של וודי אלן, הוא חזרה אל אלן הישן והאהוב, עתיר ההמצאות היצירתיות, שנון, חריף, משעשע, לפעמים אפילו פיוטי. הסרט הוא מעין שילוב מקסים של "דני רוז האיש מברודוויי" ו"שושנת קהיר הסגולה", עם מוטיבים מהסרט הקצר שעשה ב"סיפורי ניו יורק" ו"אליס". וודי אלן לא יכול ללא מימד פרודי, ולכן הסרט הוא מחווה לסרט הבלשי של שנות ה-40, לסרט האפל, ובעיקר לסרטו של בילי וויילדר "שיפוי כפול". הוא מצולם באווירה של חלום הוליוודי, בצבעים חמים, על ידי צלמו הסיני המופלא של וודי אלן, שעבד בעבר עם ז'אנג יימו.
וודי אלן הוא חוקר הונאות ביטוח בחברת ביטוח גדולה, המצליח תמיד במשימותיו, כי הוא מתבסס על חוכמת רחוב ועל קשרים עם העולם התחתון. הוא גבר מהזן ההולך ונכחד של מאצ'ואיסטים גאים, הנוהג להתנהג כלפי נשים כמו שהתנהגו אליהן פעם, בבוטות, התנשאות וסקסיזם טהור. אבל עכשיו עליו להתעמת עם מומחית לניהול שהובאה לחברה על ידי הבוס הגדול, הלן האנט, המצרה את צעדיו. חיש מהר נוצרים ביניהם עימותים, והדיאלוגים ביניהם הם גירסה מודרנית לאלה שבין ביאטריס ובנדיקט ממחזהו של שייקספיר "רוב מהומה על לא דבר". שילוב של חרפות וגידופים, עלבונות משעשעים, כשהצופה יודע שמתחת לעלבונות אלה מסתתרת אהבה גדולה שאין מעיזים לומר את שמה. בינתיים מסתבר שהיחסים בין הבוס למומחית לייעול מזכירים קצת סרט אחר של בילי וויילדר, "הדירה". היחסים בין האנט ואלן מתחממים, אך בעיקר עוברים למחוזות הפנטזיה, החביבים כל כך על וודי אלן. קוסמים והיפנוטיסטים המתערבים במציאות ומשנים אותה על פי צרכינו ואהבותינו, כמו ב"אליס" או ב"אדיפוס הורס". והאם הקולנוע אינו סוג כזה של היפנוזה שבו יכול לקרות כל מה שהיינו רוצים שיקרה? סיום הסרט הוא תמצית אמנותו של וודי אלן. בין מציאות ופנטזיה, בחר תמיד בפנטזיה. שהרי כוחה אדיר. בשורה טובה: וודי חוזר לעצמו. והמרוויח הגדול הוא הקהל. עם דן אקרויד ושרליז תרון. מצחיק ומהנה. גלובוס.