"מגדל של קלפים, משענת קנה רצוץ בחרו את הקלישאה החביבה עליכם. השפל החדש במשבר הכלכלי, המעלה באופן טבעי את ההשוואה עם קריסת וול סטריט ב-1929, הוא תולדה של דפוס של הולכת שולל מצדם של המוסדות הפיננסיים ואי כשירות קובעי המדיניות". את הדברים הנוקבים הללו כתב הפרופסור לכלכלה וחתן פרס הנובל לכלכלה ג'וזף סטיגליץ במאמר מערכת בעיתון הבריטי ה"גרדיאן" שפורסם היום (שלישי).
בהתייחסו לקריסה אתמול של ליהמן ברדרס, בנק ההשקעות הרביעי בגודלו בארצות הברית, ולמכירתו של מריל לינץ' ל"בנק אוף אמריקה", שני אירועים שהובילו לאחד מימי המסחר הסוערים ביותר שחוותה וול סטריט מאז מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר, מתח סטיגליץ ביקורת חריפה על הבנקים, שלטענתו סירבו לפיקוח עליהם ולהתערבות הממשלה. "עם זאת, ברגע שנתקלו בבעיות, פתאום דרשו את התערבות הממשלה: דרשו חילוץ על רקע היותם גדולים וחשובים מדי מכדי לקרוס".
המנועים שהניעו את הצמיחה הכלכלית במגזר הפיננסים בעשור האחרון אשראי זול וזינוק במחירי הנדל"ן - עברו שינוי של 180 מעלות. חברות שבעבר שגשגו בעזרת הענקת משכנתאות ורכישת אג"ח מגובות משכנתאות נמצאות תחת מצור. התנודות במגזר, שהחלו להיות מורגשות ביתר שאת בשנה שעברה, הביאו לקריסתו של בנק ההשקעות בר סטרנס, שנמכר לעמיתו ג'יי.פי. מורגן במחיר מוזל. לפני שבוע הלאים משרד האוצר האמריקאי את בנקי המשכנתאות פאני מיי ופרדי מק. אך במקרה של ליהמן ברדרס התגלה לפתע טיבעה האמיתי של רשת הביטחון, שככל הנראה, היה מוגבל כל העת. סירוב הממשל האמריקאי לחלץ את בנק ההשקעות מהצרה אליה נקלע היווה סימן מובהק לחוסר נכונות הבנק הפדרלי ומשרד האוצר לסייע לאחד מבנקי ההשקעות המצליחים בוול סטריט.
כולם משלמים את המחיר
"עתה", כותב סטיגליץ, "השאלה הגדולה היא לגבי רמת הסיכון הטמונה במשבר: מה יהיו ההשפעות של קריסת מוסד פיננסי על המערכת הפיננסית כולה?". לטענתו של סטיגליץ, המשבר הפיננסי הנוכחי נבע משבר דרמטי באמון. הבנקים הימרו זה על נכסיו והתחייבויותיו של האחר, עסקות מורכבות נוצרו כדי להסתיר את צניחת ערך הנכסים "ובמשחק זה תמיד יש מנצחים ומפסידים. בעוד אנשים הוליכם יותר ויותר שבי אחרי קסם הפנטזיה שמוכרת וול סטריט, הם נהפכים לאדישים לסיכון, צוברים הפסדים והשוק באופן כללי צונח ואז כולם מפסידים", מסביר סטיגליץ. "השווקים הפיננסיים תלויים באמון והאמון נעלם. קרסת ליהמן מסמלת שפל חדש באמון", קובע סטיגליץ בנחרצות.
סטיגליץ מתייחס במאמרו גם להשוואה הבלתי נמנעת לשפל הכלכלי הגדול בארצות הברית ב-1929. לדבריו, מרבית הכלכלנים סבורים כי יש בידינו כיום את הידע המספיק על מנת להימנע ממשבר בממדים כה גדולים. עם זאת, לא מתבייש סטיגליץ להפנות אצבע מאשימה כלפי ממשל בוש ומדיניותו הכלכלית והביטחונית הוכשלת. "קשה לבטוח במדיניות ממשלה שניהלה מלחמה כושלת בעירק ולא הצליחה להגיב כראוי לנזקי הוריקן קתרינה הקטלני. אם יש ממשל כלשהו המסוגל להפוך את המשבר הנוכחי לשפל נוסף, זהו ממשל בוש", דברי סטיגליץ.
סטיגליץ מאשים את המערכת הפיננסית בכך שנכשלה בשני תחומים: ניהול הסיכון וחלוקת ההון. לדבריו, המגזר הפיננסי לא עשה את עבודתו מהבחינה הזו שלא סיפק כלים שהיו אמורים לעזור לאמריקאים לנהל את הסיכון בצורה הגיונית, כגון לא לרכוש בתים כשהריבית עולה או כשמחיר הבתים נופלים. לפיכך, על המגזר לעמוד בפני שינויים במבנה הפיקוח והרגולציה. "למרבה הצער, גורמים שליליים רבים במערכת הפיננסית האמריקאית, התפשטו בעולם כולו. כעת, כולנו, בעלי הבתים, הפועלים, המשקיעים ומשלמי המסים משלמים את המחיר".
סטיגליץ, כלכלן יליד ארצות הברית וחתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2001. הוא מן הכלכלנים הידועים של זמננו. בנוסף למחקרים כלכליים הוא פרסם גם מספר ספרים לקהל הרחב. ספריו "סוציאליזם לאן" והמפורסם יותר "גלובליזציה ואי-נחת" הם ביקורת על הגלובליזציה ועל מוסדות בינלאומיים כמו קרן המטבע הבינלאומית, המציבים לטענתו את האינטרסים של ארצות הברית מעל אלו של המדיניות העניות שלהן יועדו לעזור.