ארץ ישראל השלמה: לא חלום, אלא סיוט

אולמרט הכריז בימים אלה ש"ארץ ישראל השלמה נגמרה. אין יותר דבר כזה. מי שמדבר כך רק משלה את עצמו". כמה רגעים לפני שהוא נפרד ממשרת ראש הממשלה הכריז אולמרט על הפרידה הגדולה מכולן - הפרידה האידיאולוגית מחלום של כיבוש ושל גדלות, חלום של איוולת שהוביל את המדינה לאובדן כל תקווה ולייאוש.

למה שקרוי במחוזותינו ה"שמאל ההזוי" יש סיבה לשמוח. שמחת עניים. מה שאמר אולמרט הוא מעט מדי ומאוחר מדי. מה שאמרו כבר לפני 40 שנה – מיד עם תום מלחמת ששת הימים – ב"מצפן" ואחר כך במשך השנים כל תנועות המחאה של השמאל, נאמר היום על ידי ראש ממשלה בסיום כהונתו. אולי בשל כך הוא חייב לעזוב את משרתו הרמה? אולי בגלל שעבר את התהליך שעברו כמעט כל ראשי הממשלה לפניו, תהליך שהביא אותם לראות באיוולת דרכה של המדינה. אף אחד מהם לא יכול היה להפוך את ההבנה החדשה שלו למציאות. רצח, מחלה, עלילה או סתם חקירה, משהו כבר קרה ברגע של ההתפקחות.

עכשיו נאלץ שוב לחכות בסבלנות לראש הממשלה הבא, ולא חשוב אם זאת תהיה אישה או גבר. לתהליך ההתפכחות מן החלום אין הנחה מגדרית. שוב נאלץ לשמוע הכרזות נבובות על כך שאין עם מי לדבר. שוב נחזה בכיליון עיניים באוזלת ידו של הצבא מול צבא המתנחלים. נבכה את החטופים והמתים. נשב בשקט ונחכה לסיומו של המו"מ. סקרי דעת קהל ימשיכו ויגידו שיש רוב בציבור לרעיון של שתי מדינות לשני עמים והגזענות תמשיך לחגוג, בישראל המקורית ובשטחים שכבשה לה לפני 40 שנה. אחר כך, פתאום, נצא לאיזה מלחמה קטנה, נהרוג ונהרג. שוב תוקם ועדת חקירה ושוב ילכו כמה גנרלים הביתה ואולי איזה שר יתפטר (במקרה הטוב).

נשמע מוכר? לחובבי ההיסטוריה בינינו אין מה לחדש. הסיפור הזה כבר נכתב. העתיד אצלנו אינו שייך לחוזה העתידות הוא כתוב בספרי ההיסטוריה. כך היה מן היום שהוקמה המדינה. יורים ובוכים. ובינתיים? אם כל זה כבר ידוע, אם כולם כבר מסכימים, אם החזון שלא צלח נגמר, למה אנו מחכים? לאסון הבא? הרי הוא כאן יום יום ושעה שעה. בסבל של הפלסטינים שלא יוכלו להתפייס כאשר חומה חוצה את אדמותיהם, אין מים בברזים שלהם ומתנחלים עושים ברכושם ובחייהם כמו קוזקים ביהודי מזרח אירופה. עם מי נתפייס ועם מי נעשה שלום?

הגיע הרגע להבין שרעיון ארץ ישראל השלמה מעולם לא היה חלום אלא סיוט. יש כאן, בכברת הארץ בין הים והירדן, הרבה בני אדם: יהודים, ערבים והרבה אחרים שכולם רוצים לחיות את חלקת אלוהים הקטנה שלהם ושום ראש ממשלה אינו מקשיב לנו. יש הרבה דרכים לפיוס, יש הרבה אפשרויות לפתרון. אין אף ראש ממשלה (בינתיים) שיכול להוביל אותנו לחזון חדש בלי לפנות את מקומו לבא/ה אחריו. האמנם אבדה תקוותנו?

* ד"ר חנה ספרן. פעילה בתנועת "נשים בשחור" ובקואליציית נשים לשלום