פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פרחי זכריני

      נסיעה לא שגרתית לבית הקפה פרח שביהוד מגלה שגם בפרברים יש מקומות ראויים בהחלט. אבל גלי הנוסטלגיה לתל אביב לא נותנים מנוח

      לא טוב להיות נוסטלגית. לפחות זה מה שאומרים. והם, אותם קולות אנונימיים אך שפויים, טוענים גם שאסור לחיות בעבר, אסור להסתכל לאחור וצריך תמיד לשאוף קדימה. אני מנסה להקשיב לקולות האנונימיים/שפויים האלה, אך הקול הלא כל כך שפוי ולא כל כך אנונימי (שאפשר פשוט לקרוא לו אני) נוקש לי מדי פעם על הגב ומאלץ אותי להיכנע לגעגועי ולהסתובב אחורה. וכך מצאתי עצמי מתרסקת בבית הורי, בתחינה לפינוקים ולכיסוי המינוס.
      בקרב ה-S.A (שפויים אנונימים), לא כל ביקור בבית ההורים מלווה בהכרח גם בחשבון נפש, אבל לא כך זה אצלנו, הנוסטלגים. הו לא. אנחנו אוהבים לקבצ'ץ' לעצמנו את הלב עם מגירות שהיו נעולות שנים, פתקים שנכתבו בשיעורים משמימים ותמונות ממחנות צופים. כל אלה מתלווים לסיור חינוכי, שבו מראים לילד (או במקרה שלי, לכלב) את התחנות המשמעותיות בחיים, כמו איפה גר הבחור הראשון ששבר לאמא את הלב. והשני. ובגלל שהיינו כבר קרובים, אז גם השלישי.

      כל העקצוצים הקטנים האלו דרשו קפה, אבל בפרברים מדובר במצרך נדיר. כל כך נדיר עד שצריך לעזוב למענו את השכונה ולנסוע רבע שעה. אפשר לפחות לבחור בין לנסוע רבע שעה לקרית אונו, רבע שעה לרמת גן, או כמו במקרה שלנו, רבע שעה ליהוד. היא טענה שיש שם "מתחם מתפתח", שכן אל שלל בתי העסק שבאזור התעשייה הצטרפו לאחרונה גם "מבחר בתי קפה ואף סניף ספגטים!". אנחנו בחרנו להניח את ישבננו דווקא במקום שנחשב לוותיק, הקונדיטוריה/בית קפה פרח.

      את פנינו קיבלה במתיקות טל, שלפי הכתוב על הפלייסמנטים המונחים על השולחנות היא בתם של הבעלים שעוזרת בצד הניהולי. הפלייסמנטים אף הרחיבו על חיבתה של המשפחה להארלי דיווידסון, דבר שהשתקף גם מהתמונות המעטרות את הקירות ומהדגמים המוקטנים על המדפים. לא כל כך ברור איך משתלבות העוגות הצבעוניות בנוף המוטורי, אבל דווקא חוסר ההיגיון שבעניין מצא חן בעיני.

      הוא הזמין ארוחת בוקר ישראלית (51 שקל) עם מקושקשת, גבינות, סלט, טונה, סלמון, שתייה חמה וקרה. אני בחרתי בפלורנטינית (51 שקל), שמגיעה עם אותן התוספות, אך עם ביצים רכות ותרד מבושל, המוקרמים יחדיו לתענוג צרוף. היא התפרעה עם סלט מוצרלה (44 שקל), שעליו הגיע גם טוסט פריך עם פרוסות נדיבות של מוצרלה טרייה. כל המנות הגיעו בתוספת לחמניות דגנים חמימות וממכרות ועם סוגים שונים של בריושים (רגיל, גבינה וצימוקים ואגוזים וקינמון) מצוינים.

      את כל זה הורדנו בעזרת הפוכים (כחלק מהארוחה), שללא ספק היו העקב אכילס של הארוחה, ועם עוגת מוס וניל ושוקולד עדינה ונהדרת (26 שקל). אז מתברר שיש אוכל לא רע בפרברים, הבעיה היחידה היא הגעגועים. למרות האוכל הטוב, המתוקים המצוינים, השירות החביב וההארלי דיווידסונים, משהו דפק לי על הגב. כשהסתובבתי מצאתי שם רק גל נוסטלגי ומתוק לבית. בתל אביב.

      בקטנה
      סקס אפיל: אזור תעשייה, יהוד
      אנשים: עובדי האזור ומעריצים שבאים מרחוק
      עיצוב: רוצה סיבוב על ההארלי?
      שירות: כמוהו קשה למצוא בעיר
      הפוך: 12 שקל, של דנסי
      ליד הקפה: קלוריות ריקות ששוות כל ביס
      גישה לנכים: כניסה יש, שירותים אין
      טיפ: להצטייד בעיניים גדולות
      שורה תחתונה: עוגות הכרך

      פרח. מוהליבר 2, יהוד. טל' 6320999. פתוח: א'-ה' 6:30-19:00, ו' 6:30-14:00.