קליעה למטרה

יונית קריסטל עוסקת כבר שנים רבות בשימור מלאכות מסורתיות מקומיות - קליעה טוויה אריגה וצביעת צמר בחומרים טבעיים. לצופה ההדיוט מן הצד (כמוני למשל) עיסוקה מצטייר כמסכת מסתורית של מסעות ליקוט, ביקורים אצל כל מני דמויות כפריות שכוחות אל, תהליכים ביו כימיים המבעבעים בחביות בחצר ביתה, פקעות צמר צבעוניות התלויות לייבוש בפתח הבית, קבוצות של תלמידות שמתגודדות סביבה, ויורדות איתה לנחל לקלוע.

הקסם והאקזוטיקה האופפים את עיסוקה לא נובעים מתחביב נחמד לשעות הפנאי, שיחה איתה מבהירה עד כמה עמוקה המשימה שלקחה על עצמה, עד כמה היא חשובה כשליחות חברתית, תרבותית וסביבתית.

עד לפני מאה שנה לערך, מספרת יונית, חיו בארץ קהילות שסיפקו לעצמן כמעט את כל מה שצרכו: מזון, ביגוד, נעליים, חפצי בית, כלי עבודה ועוד. כל זאת ללא פלסטיק פח קרטון או בנזין. התנאים האלה דרשו הכרות מעמיקה עם החומרים השימושיים בסביבתם הטבעית, כישורים טכניים, סבלנות וחוש אסטטי.

כישורים אלה, שהיו עניין של הישרדות, הפכו נדירים אצל האדם המודרני. רובם המוחץ של מוצרי הצריכה מקורם מחוץ לארץ או לפחות מ"מקום אחר", רחוק מהעין ומהלב. איננו עדים יותר לתהליכי היצור הגידול והעיבוד של מה שאנחנו צורכים. החוויה החושית או היצירתית הכרוכה בהם הצטמצמה להושטת יד והכנסתם לעגלת הסופר. את תוצאותיו הסביבתיות והחברתיות של ההרגל הנוח הזה כולנו יודעים.

מכיוון שכבר אין לנו שימוש בידע המעשי - בן מאות ולפעמים אף אלפי שנים - הולך ונעלם מן העולם. את הידע הזה מנסה יונית להציל. היא רוכשת אותו מהאחרונים שעדיין זוכרים אותו, קשישים כפריים שלפעמים לא השתמשו בו בעצמם כבר עשרות שנים. היא מתיישבת איתם על הרצפה, מחקה את תנועותיהם והאופן בו הם משתמשים גם בפה ובבהונות הרגליים. חלק בלתי נפרד מהעניין הוא ההקשבה והתיעוד של הסיפורים שלהם.

לפעמים זה כבר מאוחר מדי, ואין מה להציל, כמו שקרה לאומנות של צביעה בחומרים טבעיים שיונית לא הצליחה ללמוד מאיש ושחזרה בעצמה על סמך ניסיון וטעייה. היא נזכרת בביקור אצל בדואית זקנה שזכרה מסעות של ליקוט שורשים לצביעה עם אימה, אבל כבר לא זכרה איזה או איפה. או במקרה בו סיפרה לה תלמידה על קולע בן 104 בכפר הסמוך, יונית מיהרה לקבוע אתו פגישה, שהתעכבה ימים אחדים. באחד הימים האלה נפטר אותו קולע מן העולם יחד עם הידע שלו. אז למה היא ממשיכה?

בגלל שחוסר האיזון שבחיים המנותקים מהטבע, מחושניות חומרית ומעבודת כפיים, התחיל סופסוף להוליד מודעות מתחדשת ורעב לידע הזה אצל רבים. היסטוריה וארכיאולוגיה נלמדות בדקדקנות באוניברסיטאות, אבל הידע המעשי, היומיומי, שהוא חלק בלתי נפרד מהמורשת התרבותית שלנו, נותר זנוח. וכמובן, תמיד יכול להגיע היום בו המצב בעולם ידרוש מאתנו לחזור ולהשתמש בידע הזה, אולי אפילו בלית ברירה, לכו תדעו.

כדי להעביר את הידע הלאה ולשמרו יונית מנחה סדנאות וכן יוזמת סדנאות שבהן הלימוד נעשה ישירות מבעל המלאכה (יצרנית גבינות בדואית, קולע אתיופי ועוד) בביתו. הערך המוסף של הסדנאות הוא המפגש הבין תרבותי. כמו כן יש ערך חברתי עצום לכבוד המחודש שזוכות לו המלאכות ובעליהן, והקהילה המקומית כולה.

* כל פעילותה נעשית באופן פרטי. פרויקט שימור כזה זקוק לתמיכה לא פחות מאתר היסטורי זה או אחר, לכן יונית מבקשת להשיג מלגה שתאפשר לה להשקיע את כל מרצה בשליחות זו. כל מי שיש לו קישור או יוזמה או רוצה ללמוד מוזמן לפנות אליה בטלפון: 04-6787158