למקומות, היכון, טוס

מאת: אורי בר-שביט, וואלה! ספורט

אחרי פלייאוף מלהיב בעונה שעברה ופגרה שקטה יחסית, אם שמים לרגע (ליותר מזה אי אפשר) את מייקל ג'ורדן בצד, יוצאת הערב ליגת ה-NBA לעונת 2001-2002 (ראו קישור למטה למשחקי הלילה). בלי טריידים מדהימים, גם אם כמה שנעשו היו משמעותיים למדי, בלי איומי שביתה ובלי פציעות שגמרו עונה של כוכבים, יוצאות הקבוצות למירוץ המפרך של 82 משחקים על פני אלפי הקילומטרים של ארצות הברית. לחלק מהקבוצות (שיקאגו, קליבלנד) זו עוד עונה להעביר בדרך לעתיד ורוד יותר, לחלק זו מלחמה משריקת הפתיחה עד למשחק האחרון על ההגעה לפלייאוף (ניקס, אינדיאנה, יוסטון) ולחלק (הלייקרס בראשם), זה רק חימום לקרא הדבר האמיתי בסוף אפריל.

אלפי רגעים מדהימים של כדורסל, דרמות, הפתעות ורגעי היילייט ירכיבו את הסיפור של העונה הנוכחית, אבל במרכזה יעמדו שלושה חוטים עלילתיים:

בחודש שעבר מאז הודיע מייקל ג'ורדן על חזרתו לכדורסל, כבר הספיקו לא מעט פרשנים לבלוע כובעים. מייקל וזה ברור לכולם, הולך להיות אחד השחקנים המדהימים בליגה גם השנה. ההרכב שמשחק עמו בוושינגטון מאיים להפוך אותו להצגת יחיד עצובה משהו, אבל ג'ורדן, גם אם קשה לראות אותו מתמודד בגילו ומעמדו עם הפסדים בשרשרת, כבר הוכיח לנו יותר מפעם אחת שבמקום שהוא נמצא, רק השמיים הם הגבול. לא סוד הוא שפיל ג'קסון הציע לו לעשות את הקאמבק במדי הלייקרס, אבל ג'ורדן לא מחפש סיבוב ראווה לצד שאקובי, בו יקומו לכבודו כולם וימחאו כף בנימוס, ג'ורדן רוצה להשאיר אותנו פעורי פה, משפשפים את העיניים או את מסך הטלוויזיה ומלממלים: "Oh, my God".

מעניין לא פחות יהיה לראות את ההשפעה שלו על הליגה. זה שכל המשחקים של וושינגטון, בבית או בחוץ, יהיו "סולד-אאוט": זה ברור. השאלה היא איזה תמונה נראה בשאר האולמות בליגה ואם סימני ההתאוששות הראשונים בפופולריות של הליגה, שנראו בפלייאוף האחרון, יקבלו תנופה נוספת בזכות ג'ורדן, או שכולם יחסו בצל הקאמבק ובעוד שנתיים נמצא את עצמו במצב רע יותר לעומת ערב החזרה של של הוד מעלתו.

עם כל הבאז סביב מייקל ג'ורדן, נדמה שרבים שכחו שה-NBA, כיאה לליגה אמריקאית, היא קודם כל ליגה תחרותית, בה דבר אחד - הניצחון, הוא הערך העליון. יכול להיות שהסיבה האמיתית היא דווקא לא ג'ורדן, אלא ההערכה שהצמד - שאק את קובי, לא משאיר לאף אחד אחר סיכוי אמיתי לטבעת האליפות.

הספרס, הקינגס ואפילו המאבריקס ינהמו קצת לעבר האריה השואג בצהוב-סגול ובמקרה של תקלה צפויה יהיו מוכנים להסתער על התואר, אבל בניגוד למגמה הפרשנית של הפחתת ערך המזרח, אחת מ-4 קבוצות מהצד האטלנטי - אורלנדו (אם היל ומקגריידי יתחברו), טורונטו (מפחידה במיוחד), מילווקי (אלן ימשיך להתקדם) ופילדלפיה (עם קצת פחות פציעות ואם הפאזל החדש יתחבר סביב אייברסון), עלולות לעשות ללייקרס חיים קשים יותר דווקא בסדרת הגמר, אבל כנראה שלא יותר מזה.

אם בעונה שעברה, הלייקרס נתנו פור לליגה, נראה שהפעם, רק פציעה או השתחררות בורג מפתיעה של אחד מהשניים יכולה לעצור את אותם בדרך אל הטריפיט. אחרי המתיחות המתוקשרת בשנה שעברה, שני הכוכבים הגיעו להשלמה מקצועית ואישית וכשאוניל מכריז במחנה האימונים של הלייקרס, שהמטרה שלו העונה, לצד אליפות שלישית ברציפות, היא שקובי ייקח את ה-MVP, לכולם יש סיבה טובה לרעוד.

רון הארפר עזב עם מאה שנות הניסיון שלו, דרק פישר שוב פצוע ויחזור רק באמצע העונה וגם הפורוורד הצעיר (עונה שניה), מארק מאדסן, פצוע לזמן רב, אבל בלייקרס עשו גם הקיץ עבודה מדוייקת, שאמורה לעשות לג'קסון את החיים נוחים מתמיד. בעמדת הגארד הובאו לינדזי האנטר ומיטש ריצ'מונד הוותיקים, שניים שבהכוונה של מאסטר הזן, ימלאו היטב את המשבצת של עזרה בהובלת הכדור, שתהיה משמעותית השנה, עם כניסתה של האיזורית, ושל יד מדוייקת מעבר לקשת, שבשל אותה נקודה, תהיה חשובה מתמיד. על אלה צריך להוסיף את יכולת הקלאץ' של ריק פוקס, רוברט הורי ובראיין שואו וכמובן - את סמאקי ווקר, שאמור לתת לא פחות מהוראס גראנט בעמדת הפאואר פורוורד.

שני שינויים נעשו לקראת העונה הזאת בחוקת ה-NBA: קיצור הזמן בו חייבים לעבור את החצי מ-10 ל-8 שניות ומתן ההיתר לשמור איזורית. התיקון הראשון יגביר עוד יותר את הקצב הגבוהה ממילא של המשחקים, אבל ברור שהשינוי המשמעותי הוא כניסתה של האיזורית.

כל מי שחושב שהכדורסל של קובי, וינס ושות' ייראה העונה כמו גירסה משופרת של הכדורסל האירופי, טועה. יסודות המשחק עליהם גדלו השחקנים והמאמנים, חזקים מכדי להשתנות בן פגרה אחת ובנוסף, היכולת האתלטית של רבים משחקני הליגה ובמיוחד היכולת האישית של כמה מכוכבי הליגה, יכולה לשבור את ההגנה האיזורית המתורגלת ביותר, בטח כזו שעבדו עליה כמה חודשים.

גם מי שחושב שמשקלו של סנטר דומיננטי, דוגמת שאקיל או מוטומבו, יפחת, שינסה להיזכר בקבוצה ששיחקה איזורית טובה באמת בלי סנטר משמעותי. השורה התחתונה - השינוי ייחייב קבוצות להחזיק לפחות שני קלעי שלוש טובים וכשירים בסגל, ויגביר במעט את חשיבות יכולת ניהול המשחק של המאמנים, אבל את התוצאות המשמעותיות של האיזורית נוכל לראות רק תוך שלוש-ארבע שנים. בינתיים, נקווה שאגרתם מספיק שעות שינה בפגרה - ושתהיה אחלה עונה.