ישן מול חדש: המאבק על אמריקה אחרת

עבור ג'ון מקיין וברק אובמה, המרוץ לבית הלבן הוא מאבק של הישן בחדש – ללא קשר לגיל המועמדים. מסע הבחירות לנשיאות ארצות הברית הולך ומתעצב כמאבק על אמריקה הישנה של מפעלים קורסים במישיגן ובאוהיו, הווה אומר הצווארון הכחול, ועל אמריקה החדשה יותר, הצצה ועולה לאורך "חגורת השמש" המתפרשת מדרום ועד דרום מערב ארה"ב ("חגורת השמש" כוללת בין השאר את קליפורניה, פלורידה, ניו מקסיקו, טקסס ומדינות הדרום אלבמה, ג'ורג'יה, מיסיסיפי ולואיזיאנה. אזור זה חווה בעשורים האחרונים גידול ניכר באוכלוסייה הודות לדור ה"בייבי בום" והודות לזרם מהגרים).

בעוד שהכלכלה המידרדרת והמלחמה הלא פופולרית בעירק עשויים להעניק לדמוקרטים את היתרון לקראת הרביעי בנובמבר, נושאים אחרים אורבים ברקע. אחד החשובים שבהם הוא השאלה האם אמריקה בכלל מוכנה לבחור את הנשיא השחור הראשון בהיסטוריה שלה.

מסקר משותף של העיתון "USA טודיי" וחברת הסקרים גאלופ עולה, כי מקיין מוביל על אובמה בפער של 4%, 46%-50%. העלייה בפופולריות של מקיין נזקפת לזכותה של שרה פיילין, המועמדת לתפקיד סגן הנשיא במפלגה הרפובליקנית. לפי סקר שנערך לפני הוועידה הרפובליקנית בשבוע שעבר במינסוטה בה נשאה פיילין נאום סוחף, הראה כי מקיין מפגר ב-7% מאחורי אובמה.

ועדיין, רפובליקנים רבים טוענים כי ידם על התחתונה. זאת בעיקר על רקע חוסר שביעות רצון המצביעים מאדם ששמו לא יופיע השנה בקלפיות – ג'ורג' בוש, הנשיא עם אחוזי התמיכה הנמוכים בהיסטוריה. בוש הוא "השם שאיש אינו מזכיר, אך השולט בכל", אמר אנדרו קוהוט, מנהל מרכז המחקר "פיו".

למעשה, עד שפיילין נכנסה לתמונה, פיגר מקיין מאחורי אובמה לאורך כל הדרך. בחירתה של פיילין היתה מעשה של רפובליקני הרוצה נואשות לנצח בבית הלבן ובחר להמר על גורלו עם מהלך מפתיע. מקיין אינו הרפובליקני הראשון שנקט במדיניות קיצונית כזו.

יהא אשר יהא בנובמבר, ההימור של מקיין מעלה בזיכרון קמפיין אחר בו בחירה של סגן הנשיא היתה עשויה לעשות את כל ההבדל. בקיץ 1992, ג'ורג' בוש האב עמד בפני תבוסה כשרץ לכהונה שניה. אחוזי התמיכה בו, שעמדו על 90% אחרי הניצחון במלחמת המפרץ הראשונה, צנחו משמעותית. הכלכלה היתה בשפל, מפעלים נסגרו ואיבודי משרות הפכו לתופעה נפוצה. מרבית האמריקאים האמינו שהמדינה נמצאת במסלול הלא נכון. מרביתם האשימו את הנשיא.

בנוסף, עורר בוש את זעמם של מצביעים רבים לאחר שלא עמד בהתחייבותו שלא להעלות את המסים – התחייבות עליה הכריז קבל עם ועדה בוועידה הרפובליקנית בניו אורלינס ב-1998. מתוך ניסיון להציל את הנשיאות, ביקש בוש את עזרתו של מזכיר המדינה דאז ג'יימס בייקר, חברו ובן זוגו בטניס, לשוב ולייעץ לו במהלך מסע הבחירות.

בייקר הסכים למרות שבסתר לבו חשב שזוהי משימה אבודה. הדבר הראשון שעשה בייקר במסגרת תקפידו החדש היה לבקש מצוות הקמפיין לחבר תזכיר המציע תוכניות לדרך בה ינצח בוש בבחירות. מסקנות התזכיר היו חד משמעיות: בוש הרוס. הסיכוי היחיד שלו לנצח את ביל קלינטון הוא לנקוט במהלך דרמטי שיגרום למצביעים לשקול לתת לו הזדמנות שניה.

הפתרון המוצע: להיפטר מסגן הנשיא דן קווייל ולהחליפו בגנרל קולין פאוול, ראש המטות המשולבים ואחת הדמויות המוערצות באמריקה. בין אלו שסברו כי על בוש להיפטר מקווייל היה בנו, ג'ורג' וו. בוש , אז עובד ללא תשלום בקמפיין של אביו. ג'ורג' בוש האב שקל את הרעיון אך דחה אותו בסופו של דבר. "אני חושב שהתקשורת היתה רוצחת אותי אם הייתי עושה זאת", אמר בוש האב.

למעשה, היה זה הפחד מפני הרפובליקנים השמרנים, שאהבו את קווייל, וההעדפה של משפחת בוש לנאמנות על פני יכולת שהצילה את קווייל וחרצה את גורלו של בוש האב.

מבחינה זו, ברור שמקיין מנסה להבדיל עצמו מהתנהלות העבר במפלגה ואינו מפחד מפני שינוי. השאלה הנשאלת כעת היא האם ההימור המסוכן שלקח מקיין בבחירת פיילין ישתלם לו בעוד שמונה שבועות, יגשים את חלומותיו או ינפצם לתמיד.