גדולים מהחיים

בהארה אבולוציונית אנו תופשים את המציאות כמכילה גם הוויה וגם התהוות. תשתית ההוויה היא אלוהים או האני (ב-א' רבתי) בצורתו הבלתי נגלית. אבל ברגע שאנו חוצים את הסף מלא-כלום למשהו, אלוהים מתגלה כדחף האבולוציוני, האני האחד מחליט לברוא את עצמו בחומר ומתוך הלא-כלום בוקעת תשוקה עצומה להתהוות שעוצמתה היא מעבר לכל שיעור. היקום כולו, כולל חווייתך שלך ברגע זה ממש, הוא ביטוי ומימוש של התשוקה היחידה הזו.

כאשר אתה מתעורר לדחף הרוחני, אתה מתחיל להרגיש שאתה מחובר ישירות למומנטום האבולוציוני הזה, לאנרגיה/אינטליגנציה הגועשת הזאת. אתה מתחיל לחוש אותה פועלת בתוכך, נעה בתוך גופך ונשמתך כדחף המסתורי להתפתח ברמה הגבוהה ביותר. כאשר אתה חש את הדחף הזה, אתה חווה את ביטויו העדין והעמוק ביותר של המפץ הקוסמי הראשוני – את קו החזית של המפץ הגדול.

עד כמה שאנחנו יודעים כרגע, זהו המקום הרחוק ביותר שאליו הגיע המפץ הגדול עד כה: כאשר אתה, בן אדם בקו החזית של התפתחות התודעה, מתעורר לצורך המסתורי להתפתח ברמת התודעה שלך. כך שכשאתה חווה את הדחף הרוחני, אתה חווה את המפץ הגדול כהתעוררותה של השאיפה להתפתחות ולצמיחה פנימית. המחוזות הפנימיים ביותר של היקום שואפים להתפתח ולצמוח בתוכך ובאמצעותך. הדחף האבולוציוני הוא התחושה המודעת של המפץ הראשוני מלא-כלום למשהו, שבו נטלת חלק לפני 14 מיליארד שנים. ברמת התודעה אנו חווים זאת כתחושה שמשהו חשוב מעבר לכל שיעור חייב לקרות עכשיו.

נועז ככל שזה יישמע, אתה מתחיל לחוש את מה שאלוהים חש. מעצם טבעו, הדחף האבולוציוני חף מפחד ומדאגה לעצמו, כי הוא אינו אינדיבידואל. הוא כוח טבע, תפקוד פראי של התודעה, חף מכל פחד וממוקד לחלוטין. וכאשר אתה, האדם המתפתח, מתעורר לדחף רב-העוצמה הזה, משימתו של אלוהים הופכת להיות המשימה שלך. כאשר בן אדם מוצף בלהט של האנרגיה/אינטליגנציה האבולוציונית הזאת הוא משתחרר מיד מפחד ומדאגה לעצמו, כי תשומת לבו ממוקדת כעת בראש ובראשונה בעוצמה ובכוונה של עיקרון הבריאה הזה.

כאשר אתה חווה את הדחף להתפתח ברמת התודעה, טבעו של הדחף הזה הוא אקסטזה. זו תנועה של חיוביות עמוקה שקשה לבטא במלים: כנה, טהורה ומוחלטת. אתה מוצא את עצמך המום מהטוב הטבוע בחיים ובתודעה, מהחיוביות המאפיינת את הידיעה של זה שאתה. אתה חדור ביראת כבוד כלפי טבעו המופלא של התהליך שאתה חלק ממנו. כשאתה מתעורר לדחף האבולוציוני הזה אין לך ספק שהוא טוב, שהחיים טובים, שאלוהים טוב ושהתהליך כולו הוא טוב. הוא טוב במהותו ואתה יודע מה? הוא רוצה להיות טוב יותר.

כמובן שהוא רוצה להיות טוב יותר – זו הסיבה שאתה חווה את הדחף היצירתי! זו מהותו של הדחף להתפתח, במיוחד כאשר הדחף הזה הופך להיות מודע לעצמו באמצעות האדם המתעורר. כשזה קורה, אתה חווה ישירות עד כמה התהליך רוצה להתפתח ולצמוח. האנרגיה/אינטליגנציה שיזמה את המפץ הגדול דוחפת אותך, כתוצר שלה, להתפתח. למה? כי במידה שאתה מתפתח, האנרגיה/אינטליגנציה הזו מתפתחת גם היא. אלוהים מתפתח באמצעותך - באמצעות כל אחד ואחת מאיתנו, באמצעות ההתפתחות שלנו. כאשר אתה באמת קולט את זה, נותר לך רק דבר אחד לעשות: למלא את תפקידך. עליך להתפתח, לצמוח, להתהוות. אז הופכת שאיפתו של האלוהים לשאיפתך שלך.

מהי כוונתו של אלוהים? לברוא את היקום בדמותו. ומהי הדמות הזו? תודעה. נועז ככל שזה נשמע, פירושה של בריאת יקום חומרי בדמותו של אלוהים חייב להיות לא פחות מאשר ההתעוררות או ההארה של כל החומר. אני מכנה את המשימה הזאת, שלמראית עין היא בלתי אפשרית, פרויקט היקום.

מנקודת המבט הזו ברור שרק התחלנו במשימה. עברו 14 מיליארד שנים: זו תקופת זמן שנראית לשכל האנושי כבלתי נתפשת וכגדולה מעבר לכל מידה, אבל בהתחשב בכך שהתהליך הזה הוא, כפי הנראה, פרויקט אינסופי, סביר שלשכל האלוהי אלו הם רק רגעים בודדים. כך שהעבודה שמוטלת על עיקרון הבריאה, על הדחף האלוהי, היא בעלת ממדים אדירים.

לכל אורך ההסטוריה, בכל פעם שמצאנו את עצמנו במצוקה, התפללנו לאלוהים שיעזור לנו. אבל כעת, בתחילת המאה ה-21, אלוהים זקוק לעזרתנו. העובדה שכעת קיימים בני אדם מפותחים ביותר, שיכולים להתעורר ישירות לדחף האבולוציוני, פירושה שיותר מאי פעם בעבר יכול אלוהים, כעיקרון הבריאה עצמו, לראות, לשמוע, לטעום, לגעת ולחוש את פרי הבריאה שלו, באמצעותנו.

ויתרה מכך, האינטליגנציה הקוסמית והאנרגיה היצירתית הזו יכולה להתחיל לפעול במודע באמצעות האדם הער. אם העיקרון הזה הוא מי ומה שאנחנו באמת, אם הכרנו בכך שאני הוא זה – הנציג הפעיל של עיקרון הבריאה בעולם – הרי מה שאנחנו עושים והמניעים למעשינו, הופכים להיות בעלי חשיבות עליונה. אלוהים תלוי לגמרי בנו. אכן, התפתחות התודעה, שהיא התפתחות המימד הפנימי של היקום, תלויה לגמרי בהתפתחות המודעת של בני האדם בקו החזית. רק כך יכול אלוהים להתפתח בתוך החומר ובאמצעותו.

כוחו של אלוהים בעולם הזה תלוי לחלוטין באלה מבינינו שיש להם את האומץ ואת התעוזה להתאחד עם התשוקה שלנו להתפתח. זו המשמעות העצומה של היותו של מישהו ער. כשאתה תופש זאת, אתה מגלה איזו ברכה נדירה היא להיות זה שאתה, בעולם הזה, ברגע זה. למעשה, כל תכליתו של תהליך הבריאה היא להיות כאן – להשתתף באופן מלא, רדיקלי ומודע בפרוייקט היקום.

לכן, בהקשר אבולוציוני, תכלית ההארה אינה רק להתעלות מעבר לעולם כדי שתוכל להיות חופשי ממנו, אלא לחבוק את העולם לגמרי, לחבוק את התהליך כולו כמי שאתה, תוך ידיעה שאתה הוא עיקרון הבריאה בהתגשמותו החומרית ועל כתפיך מוטלת עבודה עצומה. כבן אדם, ברגע שאתה עושה את הצעד הזה אתה משתחרר מיד, אבל השחרור האישי שלך הוא רק תוצר לוואי של העובדה שקיבלת על עצמך, סוף סוף, את העול העצום של פריויקט היקום, שהיה מוטל עליך כבר מלכתחילה.

זהו האתגר הגדול ביותר הניצב בפני אדם בן תמותה: לקלוט את העובדה – ולקבל עליה אחריות – שברגע זה, למרות כל הפגמים שבך, אתה האחד שאין שני לו ושהאחד הזה מנסה להתפתח ולהפוך מודע יותר, בדמותך. אלוהים נפל מהשמים, אבל עכשיו הוא מתחיל להופיע כדחף היצירתי, שהוא האני האותנטי שלך, והוא מנסה להתפתח באופן מודע, באמצעותך ובדמותך. כך שעליך לשאול את עצמך: האם יש לי מספיק אומץ, מספיק תעוזה, מספיק נחישות – האם יש בלבי מספיק אהבה כדי להיות האחד? התשובה לשאלה הזו היא באמת התשובה לכל השאלות החשובות. מי אני? למה אני כאן? מהי משמעות החיים? כל השאלות האלו נענות באופן העמוק ביותר כשאתה מפנה אצבע כלפי עצמך ואומר "כן".

זהו מאמר מתורגם. השימוש בלשון זכר במאמר זה נעשה מטעמי נוחות בלבד. המקור האנגלי פונה במידה שווה לגברים ולנשים.