מותר לקשור כלב רק כדי שישמור על הרכוש שלנו? עו"ד ראובן לדיאנסקי, יו"ר תנועת "לתת לחיות" חושב שזאת התעללות, והגר הירש חושבת שזה עדיף מלהזניח או מלמסור כלב למכלאה. מה אתם חושבים?
בעד
זה מאות שנים שכלבים משמשים בני אדם - לצורכי ציד, למזחלות, להימורים (מרוצי כלבים) ועוד. כיום הם עדיין משמשים לרוב המטרות האלה, אך המקרה הנפוץ ביותר שבו כלב לא משמש כחיית מחמד הם כשהם כלבי שמירה. וגם אז, אין זה אומר שהם מקבלים יחס פחות טוב מאשר כלבים משוחררים ומוזנחים, לצורך העניין.
נכון, לשמוע על כתב שרוב שנותיו קשור זה נורא. ונכון שהיום כלבים הם חלק מהמשפחה הם מתרוצצים בבית, אוכלים אוכל מיוחד, יש להם צעצועים, טיולים קבועים ואפילו ישנים איתנו על המיטה.
אבל יש כלבים שלא מכירים את הפינוק הזה, והם כלבי השמירה. במקרה הטוב - וכך צריך להיות אם כבר קושרים אותם הם זוכים לאוכל ושתייה באופן קבוע, וגם ליחס מצד הבעלים. כלבי שמירה לא יהיו טובים מאוד בעבודתם אם יוזנחו ויורעבו ולכן אין לאנשים אינטרס לנהוג כך.
הבעיה הכי גדולה היא שאנשים רבים שמחזיקים כלבים קשורים ימסרו את הכלבים שברשותם מכיוון שלא מוכנים/יכולים להחזיק את הכלב כשהוא חופשי. גם אם הרחמים שלנו יוצאים לכלב קשור, חיים כאלה, כשדואגים לו והוא בכל זאת בחברת אנשים, עדיפים לו על חיים במכלאה, או המתה.
אין ספק שיש לנקוט באמצעים כנגד מתעללים למיניהם מי שלא מספק לכלב קשור מזון ושתייה, מי שלא דואג לו לטיולים יומיים לעשיית צרכים ולשחרור אנרגיה, אך אין סיבה לאסור את התופעה באופן גורף. יש הרבה כלבים קשורים שמקבלים טיפול טוב.
נגד
כלבים רבים בישראל מוחזקים במשך כל חייהם כשהם כבולים למקום אחד ויחיד, בבידוד מחברת בני מינם ובני אדם. מדובר בכלבים המוחזקים במשך מרבית חייהם בארגונים גדולים כגון: צה"ל, חברת החשמל, מפעלים התע"ש ולעיתים במוסכים, אתרי בניה ועוד.
כלב הוא בעל חיים חברתי וחברותי מטבעו, שחי בלהקות ונהנה מכישוריי סוציאליזציה מולדים שהולכים ומתפתחים במהלך חייו כחלק מהלהקה אליה הוא משתייך- אם מדובר ב"להקה" אנושית שהוא חי בקרבתה או בלהקת כלבים בטבע.
כבילתו של כלב, לעיתים למשך כל חייו, משבשת את אופיו החברתי של הכלב ומסבה לו נזקים גופניים ונפשיים קשים ביותר, ממש כפי שהיה קורה לאדם שהיינו כובלים בשרשרת למקום אחד ובבידוד - דבר שלא נעשה אפילו לנורא שבפושעים היושב בכלאו.
גם הטענה השגורה כי מוטב לכלבים אלו, המוחזקים באותם ארגונים ככלבי שמירה הקשורים במשך כל חייהם לכבל, לחיות חיי שבי ובידוד כשלצווארם עול השרשרת מאשר להיות מומתים בהיעדר אדם שמוכן לאמצם, הינה טענה בעייתית מיסודה.
ממש כשם שלא נרצה להשאיר בידיו של אדם שמתעלל בכלבו את הכלב, והחוק אף מאפשר להפקיע כלב שכזה מרשות בעליו, כך גם אין לאפשר את הפרקטיקה הקשה הזו של קשירת קבע של כלבים, שמהווה התעללות חמורה וקשה מאין כמוה.
בעלי החיים זכאים לתנאי חיים אלמנטריים, ומחובתנו כחברה לשמור על זכויותיהם. במקום לטעון באופן ציני וקר כי יש לבחור בין אפשרות ההמתה לבין אפשרות קשירת הקבע, מחוייב בעיניי כל המחזיק בכלב, גם אם הוא מוגדר ל"צרכי שמירה", לדאוג לצרכיו הבסיסיים שהם מלבד מזון ומים גם העשרה חברתית, חום אנושי ויחס נאות.