בנק ישראל: לפער הריביות אין השפעה מהותית על הפעילות לטווח הקצר

"למרות ההתרחבות בפער הריביות בחודשים האחרונים, באופן כללי הפער הצטמצם במידה ניכרת יחסית לעבר, ונראה כי פחתה השפעתו היחסית על מכירות ורכישות של מטבע חוץ על ידי ישראלים, מאחר שסיכון שער החליפין מקזז את השפעתו", כך כותבים כלכלני בנק ישראל בסקירתם על השפעת פער הריביות בין השקל לדולר וסיכון שער החליפין על הפעילות בשוק המט"ח לזמן קצר.

לדברי הכלכלנים, השפעת פער הריביות על פעילותם של תושבי חוץ היתה גם היא זניחה לאורך כל שנות פעילותם במשק. בבנק ישראל אומרים כי כניסתם לפעילות במכשירים קצרים מאז חודש אוקטובר 2000 מצביעה על עלייה בתפיסתם את סיכון שער החליפין.

מהסקירה עולה כי מאז חודש ינואר 1999 ועד חודש ינואר 2001 הצטמצם הפער בין הריבית על אשראי שקלי לבין הריבית על אשראי דולרי ממערכת הבנקאות הישראלית בכ-7 נקודות אחוז, מכ-10% לכ-3%. אולם, מחודש ינואר ועד אוגוסט התרחב פער זה בכנקודת אחוז. סטיית התקן הגלומה באופציות שקל/מט"ח, אשר מהווה אומדן לסיכון שער החליפין, ירדה בהדרגה, מאז המשבר הפיננסי בחודש אוקטובר 98 ועד חודש אוגוסט 2001, בכ-8 נקודות אחוז (למעט עלייה זמנית בה כתוצאה מאירועי אוקטובר 2000).

מהפיקוח על מט"ח בבנק ישראל נמסר כי בראייה ארוכת טווח, נראה ששני גורמים אלו השפיעו בעיקר על הפעילות קצרת הטווח של תושבי ישראל הכוללת פעילות באשראי, בפקדונות ובעסקות עתידיות, ופחות על הפעילות ארוכת הטווח שהיא בעיקר השקעה במניות זרות.

מנתוני הפיקוח על מט"ח עולה כי בתקופה שבין אוקטובר 1998 לספטמבר 2000 האיץ המגזר הפרטי הלא-בנקאי את צבירתם, נטו, של נכסים קצרי טווח במטבע חוץ. בתקופה זו הגיעו רכישותיו, נטו, לכ-12 מיליארד דולר. תופעה זו החלה כבר באמצע 97, במקביל להרחבת תחום הניוד והפסקת התערבותו של בנק ישראל במסחר במטבע חוץ וסימנה שינוי מגמה בהתנהגותו של המגזר הפרטי הלא-בנקאי, אשר מכר, נטו, נכסים קצרים במטבע חוץ בהיקף של כ-9 מיליארד דולר משנת 1995 ועד אמצע 1997, כאשר פער הריביות היה בין 9 ל-12 נקודות אחוז, וסיכון שער החליפין נתפס כנמוך.

החל בחודש אוקטובר 2000, המגזר הפרטי הלא-בנקאי צימצם את הרכישות הניכרות של מטבע חוץ, שאיפיינו את התנהגותו מאז אמצע 1997, לכדי היקפים קטנים. הוא אומנם המשיך לצבור פקדונות מט"ח, אך בהיקף נמוך יותר, ובמקביל הגביר את נטילת האשראי במט"ח.

עד חודש אוקטובר 2000 הפעילות של תושבי חוץ במכשירים שקליים קצרים - כגון צבירת פקדונות שקליים, רכישת מק"מ, נטילת הלוואות בשקלים ומכירה ורכישה עתידית של שקלים כנגד מט"ח - היתה בהיקף שולי, גם בתקופות קודמות בהן פער הריביות בין שקל למטבע חוץ היה גבוה.

באוקטובר 2000 הוסרה ההגבלה האחרונה של הפיקוח על מט"ח על תושבי חוץ וניתנה להם האפשרות לבצע גם עסקה עתידית נקובת מט"ח לתקופה העולה על 30 יום. במקביל, פרצו בחודש אוקטובר האירועים הבטחוניים, התגברה אי הוודאות המדינית-בטחונית, ותושבי חוץ החלו לרכוש מטבע חוץ באמצעות עסקות עתידיות שקל/מט"ח.

ב-11 החודשים האחרונים רכשו תושבי חוץ עתידית מט"ח בהיקף של 1.7 מיליארד דולר, ולמעשה צברו לראשונה יתרה משמעותית של התחייבויות שקליות קצרות טווח. פעילות זו מבטאת שינוי בתפיסת סיכון שער החליפין של תושבי חוץ בהשוואה לעבר, ובאופן כללי הרחבה של הפעילות הקצרה שלהם. בפיקוח על מט"ח מציינים כי בסה"כ בפעילות השקלית של תושבי חוץ, הכוללת גם החזקת מניות של חברות ישראליות, יש להם עודף נכסים ניכר.