שיעור חברה

"אתם רואים את הילד הזה שם, הוא נראה בדיוק כמוכם, אבל עוד כמה רגעים יעצור לידו רכב, הוא יעלה עליו וייתן את הסחורה, את הגוף שלו, רק ככה הוא יודע להרוויח כסף". רחש קל של זעזוע עולה בקהל. המקום: הגינה הגדולה בצומת הרחובות לויסנקי והשוק, על קו התפר בין התחנה המרכזית הישנה לחדשה. הקהל: מאה תלמידי י"ב מתיכון ראשונים בהרצליה שיצאו ליום של חשיפה ישירה עם המציאות הישראלית האחרת. "בואו נקום" אומר המדריך, "ונלך לרחוב פ?ין, אל תפחדו, פשוט תביטו באומץ לאנשים האלו בעיניים, ותנסו לראות מה עובר עליהם".

ארבע קבוצות נוספות יוצאות לדרך: אחת תיגש להכיר את מדרחוב נווה שאנן, מעוז הפועלים הזרים. השנייה ניגשת לבית הספר רוגוזין שמיועד לילדי הפועלים הזרים. השלישית, יוצאת לכפר שלם ללמוד על גירוש תושבים פלסטינים בעבר, ויהודים כיום. והרביעית, תכנס לתוך התחנה המרכזית החדשה ותלמד על דימוי גוף ומיניות.

רחוב פ?ין נמצא בסך הכול במרחק שתי דקות הליכה מהגינה המטופחת. משני עברי הרחוב חנויות סקס, פסאז'ים מסתורים, ואפילו רחיצת מכוניות ארוטית. התלמידים קצת מפוחדים, נשארים בקבוצה אחת מגובשת, כמעט לא מעיזים לדבר אבל מביטים סביב ונחשפים להרבה פנים עצובות, סחר בנשים לאור היום. דלת נפתחת פתאום ואנחנו עדים לבחורה רוקדת מול גברים שעומדים ומסתכלים. המדריך, גור סלע, מסביר "אתם רואים את הבניין ההוא שם, זה שדרות רוטשילד, בסך-הכול עשר דקות מפה, ותראו מה מתרחש בירכתיים של העיר הזו". עוברים למדרחוב נווה שאנן, כאן המשימה של התלמידים היא להתחלק לשלשות ולצאת לשוטטות בין הבאסטות והדוכנים "שימו לב לאנשי המאפיה הסינית, לשיכורים, לנרקומנים - כאן הם גרים, אלה החיים שלהם, התבוננו בהם וחישבו האם יהיה להם פעם סיכוי לרצון חופשי משלהם?"

יחד עם גור כתבה וארגנה את תוכנית הפרויקט מדריכה נוספת בשם טלי לרנר "אנחנו עובדים לפי הסיסמא Think globally – Act locally, כלומר, בכל העולם יש היום את אותן בעיות, משבר בחינוך, זנות, אלימות, דימוי גוף שלילי, אבל אנחנו יוצאים ומחפשים את הבעיות הללו לא בעולם אלא בבית, במדינה שלנו, ובערים הקטנות שלנו" המטרה של המגע והחשיפה עם המציאות הקשה תעודד את הנוער ליזום ולהפיק פרויקט שקשור לבעיות הללו. "תלמיד שיפעל כך" אומרת טלי, "יהפוך להיות חלק של ממש מהחברה בה הוא חי, הוא ימצא דרך ליצור בה שינוי ולא רק יבקר אותה". בהמשך חולפים על פנינו נרקומנים ומאחת הבאסטות שורקים לתלמידות וקוראים "בואו, בואו מתוקות". אחר כך בקצה המדרחוב הן מספרות "הרגשנו שירדנו אל העם, כאילו אנחנו ההיי-סוסייטי ואלה העניים, המסכנים, גם מאוד פחדנו שמישהו יחשוב בטעות שאנחנו חלק הבנות הללו שנותנות שרות לגברים".

המוקד הבא - התחנה המרכזית החדשה. המדריכה מסבירה: "אנחנו נסתובב בתחנה ונראה שפע של בגדים, אביזרי לבוש, תכשיטים, כלי איפור, מכונים להוספה או הסרה של שיער, וננסה להבין איזה דימוי גוף מייצר כל אחד מהם", התלמידים נכנסים לחנויות ומתבקשים למדוד בגדים עמם בוודאות הם לא היו מעיזים להיראות בציבור. מתפתח דיון על מהותן של נעלי עקב והאם הן עונש או אביזר סקסי עבור האישה. מכאן הדיון עובר לתרבות הצריכה, והסברים על הפערים הכלכליים בין העשירון העליון לתחתון ועל המחיר שהעניים צריכים לשלם.

באותו זמן קבוצת התלמידים בכפר שלם נחשפים לראשונה מקרוב לגירוש הפלסטינים מהכפר סאלמה שהיה שם בארבעים ושמונה. הם מוזמנים לצאת לסיבוב במקום ולהתבונן בעיניהם של המגורשים המודרניים, תושבי כפר שלם שאמורים לפנות את ביתם, תחת צווי ההריסה שהוציאו קבלנים ויזמים. המדריכה מסבירה: "זו ההזדמנות הראשונה של התלמידים להבין שהסכסוך לא נמצא אי שם בעזה, בשטחים. הוא כאן, מתחת לאף, בכל מקום בארץ, אפילו בתל אביב".

מאה ילדים שכן יכולים לבחור איך החיים שלהם יראו מתאספים בגינה הגדולה של התחנה המרכזית וחוזרים באוטובוסים ממוזגים לבית הספר. עכשיו מתחילה המשימה הגדולה שלהם, במשך השנה הם ילמדו עם המנחים על המציאות האחרת אליה נחשפו וכל אחד מהם יצטרך למצוא, איך ובאיזה צורה הוא בעצמו יכול להשפיע על המציאות הזו ואולי אפילו לשנות אותה.

* את פרויקט החשיפה יזמו הורי התלמידים בתיכון ראשונים והוא התאפשר מתוך שיתוף פעולה עם עיריית הרצלייה, ומנוהל ומודרך על-ידי סטודנטים לתואר ראשון מהחממה ליזמות חינוכית בסמינר הקיבוצים.